ציוני דרך

ציוני דרך בהיסטוריה של החברה

טיוטת ההודעה על יסוד החברה, תרגום

(״העבר לא מת אף פעם, הוא אפילו איננו עבר״ (ו. פולקנר
(“והגדת לבנך ביום ההוא” (שמות י”ג ח”

העבר של החברה הפסיכואנליטית בפלסטינה תחילה, ובישראל לאחר מכן, הינו עשיר ומגוון. הוא חי בתוכנו, בין אם נכיר בכך ובין אם לאו. ההיסטוריה מעצבת את ההווה ועל כן גם קובעת את העתיד. מחובתנו היא, לכן, להעריך, לשמר ולמסור את ידיעת העבר

מטרתו של אתר זה היא להפיח חיים ברגעים ובאנשים שבנו את החברה שלנו ב-80 שנותיה

החברה התחילה כקבוצה של פליטים-חלוצים שמצאו כאן, בפלסטינה-א”י, עיר מקלט מאירופה
שאדמתה החלה לרעוד. חלקם מבחירה, אחרים בלית ברירה. הם הגיעו לארץ לא נודעת, מעוטת אוכלוסין, תחת מנדט ובצל מלחמות ופרעות. בתנאים לא-תנאים, הרחק ממרכז העשייה באירופה, כאשר רק מכתבים ונסיעות נדירות מאפשרים קשר, הצליחו לפתח חברה ומכון בעלי השפעה מכרעת על החינוך, בריאות הנפש והתרבות בפלסטינה-א”י.

מחברה בת 5 חברים, שכעבור 40 שנים מנתה רק 41 חברים, אנחנו כיום חברה עם 249 . חברים ו-103 מתמחים. אחת החברות עם אחוז האנליטיקאים הכי גבוה ביחס לאוכלוסיית המדינה.

המסמכים שבאתר מיועדים לתת נקודות ציון בזמן כדי לשרטט כיצד הגענו מאז עד עתה.

כיום, בנוסף לגודלה, החברה מאופיינת בפעילות מדעית ערה וענפה, בשפע של קבוצות לימוד, שחלקן מתמקדות באסכולות מסוימות, במאמרים וספרים שחברינו מתרגמים וכותבים. החברה מוכרת ומוערכת ברמה הבינלאומית, דבר הבא לידי ביטוי בחברים שלוקחים חלק בהשתתפות פעילה בפורומים מדעיים בינלאומיים, כמו גם בעשיה הארגונית והמוסדית של התנועה הפסיכואנליטית.

האתר לא נועד לשמש כארכיון החברה. תמצאו בו תיאורים של החברה ומסמכים שמייצגים שלבים בהתפתחותה: 10 שנים מאז הקמתה, 50 שנה, 75 שנים ו-80 שנה. כמו כן
תמצאו כרונולוגיה של החברה וסטטיסטיקה של גידולה.

ארכיון אייטינגון הועבר על ידי החברה לארכיון המדינה בשנת 2002 והוא פתוח לכל:

Chronicle and Statistics

Chronicle: A list of landmarks in the years 1933-2014 in short, the list includes major events, congresses, developments in the society.

Role holders: in the Society as well as in the IPA and EPF. Major awards.

Statistics: The rate of groth of the society changed dramaticly over the years. A slow groth in the first 40 years and an intensive groth in the next 40 years. Today the society is among societies with most analysts per capita.


1943, עשור לחברה הפסיכואנליטית בארץ ישראל

(CPI ) ,Chevra Psychoanalytith b’Israel
א. הספד של משה וולף על מקס אייטינגון
ב. מרגרט ברנדט: סיכום 10 השנים הראשונות

– 1956, עצרת 100 שנים להולדת פרויד
א.ע.סימון
פרויד היהיודי

בשנת 1956 ציינו בעולם 100 שנים להולדת פרויד. בארץ נערכה עצרת זכרון אליה חברו האוניברסיטה העברית, החברה הפסיכואנליטית והחברה הניורופסיכיאטרית בישראל.
מתוך החוברת המקבצת את ההרצאות בכנס תמצאו כאן את הרצאתו של ע״א סימון: זיגמונד פרויד היהודי.

סימון נוגע במוצאו המשפחתי והסביבתי של פרויד, יחסו לעניינים ואנשים יהודיים וכן ניתוח האספקטים היהודיים, המודעים והבלתי מודעים, כפי שעולים בכתביו.

1977, הקונגרס הפסיכואנליטי הבינלאומי ה 30, בירושלים

בשנת 1977, 44 שנים לאחר ייסוד החברה, התקיים בירושלים הקונגרס ה-30 של האיגוד
הבינלאומי לפסיכואנליזה (IPA). זו הייתה הפעם הראשונה שקונגרס של האיגוד הבינלאומי התקיים מחוץ לאירופה. החברה מנתה אז 40 חברים ו 40 מתמחים.
בכנס השתתפו 1500 אנשים.
קדמה לכנס התארגנות בינלאומית מרשימה, בהובלתו של מרטין וונג, בעולם הפסיכואנליטי בכלל ובין הפסיכואנליטיקאים היהודים בפרט, לגיוס כסף להקמת קתדרה ע״ש זיגמונד פרויד ומרכז פרויד באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת הכנס הוכרז על הקמתם.באמפיתיאטרון הר הצופים הוקראה הרצאתה של אנה פרויד.
משאלתם של פרויד ושל אייטינגון לייסד קתדרה לפסיכואנליזה באוניברסיטה העברית בירושלים, שנדחתה ע״י נשיא האוניברסיטה, יהודה מגנס בשנת 1932, קיבלה עתה מענה.
זו היתה הקתדרה לפסיכואנליזה הראשונה בעולם

בדברי הפתיחה שלהם מתארים רפאל מוזס (נשיא החברה) ואריך גומבל (נשיאה הקודם של
החברה) את תולדות החברה, מצבה הנוכחי בהקשר המקומי והבין לאומי
:גומבל מסיים את דבריו באמרו
״לא פחות מאשר בתחילת המאה, כך גם עתה, הפסיכואנליזה זקוקה לחלוצים, אנשים מערבים ומוכנים לחפש ולעבוד באופן עצמאי ואמיץ לקראת הבנה טובה יותר של האנושיות״.
.אין ספק כי הדבר נכון גם כיום

היום לפני 40 שנה

לחצו לדברי הפתיחה לכנס – רפאל מוזס

לחצו כאן לדברי פתיחה לכנס, אריך גומבל

1983, לרגל 50 שנה לחברה, חוברת מיוחדת של
Israel Journal of Psychiatry and related Sciences, בעריכת פרופ׳ דן הרץ

לרגל היובל הנפיקה החברה הממשלתית למדליות ומטבעות מטבע זכרון
Israel Journal of Psychiatry and related Sciences בעריכת פרופ׳ דן הרץ

דן הרץ, נשיא החברה, פסיכיאטר ומנהל מחלקה בהדסה עין-כרם, ערך חוברת מיוחדת שלIsrael Journal of Psychiatry and Related Sciences
.שהוקדשה לציון שנת ה 50 לחברה

באגרת הברכה שלו , מדגיש אדם לימנטני נשיא האגודה הבין לאומית, את היחסים
הבינלאומיים של החברה בישראל זאת למרות הבידוד הגיאוגרפי של החברה הוא מזכיר את ההישג הגדול בקיומו של הקונגרס המרגש בירושלים ב1977-

להלן שלשה קישורים לפרקים מתוך כתב העת

לחצו כאן – . Adam Limentani: A Message from the President of the International Psychoanalytic Association on the Occasion of the 50th Anniversary of the founding of the Israeli Society

במאמרו: חלוצים ופסיכואנליזה: תחילתה של התנועה הפסיכואנליטית בארץ
ישראל, מתאר דן הרץ את הראשית, את תרומתו המיוחדת של הרופא/אנליטיקי הבריטי דויד אידר, אחת הדמויות המרתקות בגלריה עשירה בדמויות שכאלה- ״סוציאליסט, ציוני . ופסיכואנליטיקאי״ הוא מתאר את התפתחות החברה עד לשנתה ה-50

לחצו כאן- Dan Hertz: Pioneers and Psychoanalysis: Beginning of Psychoanalytic Movement in Eretz Israel

ג’יימס מאן, אנליטיקאי מבוסטון, כיהן כמנהל המחלקה הפסיכיאטרית בהדסה, בשנת ה-50 של החברה ותרם פרק לחוברת המיוחדת: “מבט לאחור, מבט קדימה: מאמצע שנות ה-50 לסוף שנות ה-80 ”
מאן מתבונן במבט אוהב ומפוכח על החברה בישראל. על אלמנטים ייחודיים שלה וכאלה שהם חלק מהטרנד העולמי. הוא מדבר על הסכנה באבדן הגישה ההומניסטית והיהודית לנוכח הגישה הביולוגית המתפשטת.
האידיאליזציה שעושה יהדות ארצות הברית לגבי העליונות המוסרית של החברה הישראלית מביאה לציפיות גבוהות ולאכזבות .
הוא מקווה כי הפסיכואנליזה בישראל עם השפעתה הגדולה על הפסיכיאטריה, חייבת לנצל את ההזדמנות להמשיך ולבנות את הצרוף המיוחד של הומאניות חילונית, דתית ופוליטית- שהם החוזקה של ישראל.

לחצן כאן- James Mann: Retrospect and Prospect: from the mid 50’s to the late 80’s.

1995 ספרו של אריך גומבל, על חיי עם הפסיכואנליזה

ספר זיכרונות קטן ומרתק זה על חייו של אדם, של אנליטיקאי ושל מדינה, הוצא בשנת
וחולק לחברי החברה והמתמחים
בחור בן 25 משוטט במכתביו בעולם כדי למצוא דרך לסיים את לימודי הרפואה שהמשטר
הנאצי קטע, במטרה להיעשות לאנליטיקאי. מכמירת לב היא תשוקתו לפסיכואנליזה, התדפקותו על דלתות מכוני העולם והשתקעותו בפלסטינה. אנחנו מלווים אותו במאמץ למצוא מקום הכשרה, בהתכתבות מרתקת עם דר להטוס, מלני קליין, ארנסט ג’ונס, ארטורו וייס, משה וולף בחיפוש אחרי הכשרה.

“עברו עלי שעות רבות-רבות יתר על המידה- בן חשבתי כי הדרישות שאני ניצב מולן חורגות מעבר ליכולתי להתמודד עימהם. אבל למרות זאת חלפה כליל ההרגשה:״למה פלסטינה?״. עתה ראיתי את עצמי חלוץ של מדע חדש בארץ חדשה. הפסיכואנליזה הייתה מקצועי. הייתי צעיר ומצאתי את מלוא הסיפוק בחיי”.
ואידך- זיל גמור, גומבל נשא בתפקידים המרכזיים ביותר בחברה שלנו ובחברה הבין לאומית. גידל דורות של אנליטיקאים עבורם היה הפרסוניפיקציה של מהי אנליזה ומהיו פסיכואנליטיקאי.

לחצו כאן – על חיי עם הפסיכואנליזה

1998, רפאל מוזס, הסטוריה קצרה של פסיכואנליזה בפלסטין וישראל

מוזס מתאר את הראשית, הגירתם של אנליטיקאים מאירופה בצל הנאציזם המתפשט לפלסטינה וייסוד החברה ע”י מקס אייטינגון וארבעת חבריו.
הוא מתאר בהרחבה את שנות ה 50 כשנים של פיתוח והתרחבות. בשנים אלה מתקיימים קשרים אמיצים בין הפסיכיאטריה, המתפתחת בארץ, ובין ופסיכואנליזה. פסיכואנליטיקאים מאיישים את רב עמדות המפתח של מוסדות הפסיכיאטריים, ופעילים בהוראה של פסיכיאטרים

בתקופה זו מתרחבת הנחלת הפסיכואנליזה באמצעות הוראה במסגרות שונות. נוסד הקורס התלת שנתי לפסיכותרפיה ע״י גומבל. כאשר מאות אנשי בריאות נפש למדו ובגרו את הקורסים של החברה.

במכון נמשכת המסורת של אנליזות בכל מחיר אותו יכול המטופל לשלם.

בצל המלחמות: מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור מגייסות את מוזס, גד תדמור ואחרים לחקירה וטיפול בתגובות קרב. הם מניחים תשתית לבניית מערכות טיפולית בקו הראשון ובשרותי העורף.

הוא מתאר את כינון הקתדרה לפסיכואנליזה ע״ש פרויד בעקבות הקונגרס הפסיכואנליטי הבינלאומי ב 1977.

מוזס מתאר את צל השואה המוטל על החברה הישראלית, את הקשר המיוחד והעבודה על היחסים בין החברה הישראלית והחברות הפסיכואנליטיות הגרמניות.
בעת כתיבתו את ההיסטוריה (1998) מונה החברה 100חברים ו60 מתמחים.

לחצו כאן – הסטוריה קצרה של פסיכואנליזה בפלסטין וישראל

2010 , שמואל ארליך, ״מכתב מירושלים״

ה”מכתב מירושלים”, מהווה חלק מסדרה שיזם הInternational Journal of
Psychoanalysis
.של מכתבים מחברות פסיכואנליטיות שונות המתארות ומאפיינות אותן

שמואל ארליך מתאר חברה גדלה, תוססת ויוצרת שתרומותיה רבות וניכרות הן בארץ והן
בפורומים הבינלאומיים השונים. החברה מאופיינת בשנים האחרונות במחלוקות תיאורטיות קשות
הוא מתאר את גלי ההשפעות של אסכולות פסיכואנליטיות שהגיעו לחברה וטוען שכשם .שהחברה הישראלית בכללותה נעשתה פלורליסטית, כך גם החברה הפסיכואנליטית
“ניתן לתאר את האווירה בחברה כרבגוניות מעשירה של דעות וגישות או לחילופין כשסע “חסר תקנה בין עמדות קיצוניות על טבע האדם ומהות הפסיכואנליזה.
הוא נוגע בהתפתחויות הרבות של עשרים השנים האחרונות: הדיון הממושך והפתרון לנושא האנליטיקאי המנחה; נושא ההערכה של מתמחים; קיומן של קבוצות תיאורטיות שונות; וכן על החברה בהקשר של הדמוגרפיה הישראלית המשתנה ושל הקמתו של מכון ת”א.
הוא מזכיר עיסוק ודיונים רבים בשאלת עמדתה של החברה הפסיכואנליטית ביחס לחברה הישראלית וההתרחשויות בה, מזכיר דיונים בשאלת האפשרות של נקיטת עמדה פוליטית
והמגבלות המקצועיות של נקיטת עמדה שכזו בשם החברה.

לחצו כאן – שמואל ארליך, ״מכתב מירושלים״

2014, 80 שנה לחברה

ביום עיון לרגל מלאת 80 שנה לחברה השתתפו כ 200 חברים ומתמחים, מספר שיא של
כל הזמנים. נושא היום היה: ״הסביבה בה אנו חיים – להיות אנליטיקאי ישראלי״ – לשאלת גורם הזהות הישראלית בזהותנו כאנליטיקאים. יוסי הציע כמה שאלות לדיון: מה משמעות היותנו אנליטיקאים וישראלים גם יחד – האם מדובר בשתי זהויות נפרדות? מתנגשות? משלימות? גם וגם? האם אנליטיקאי הוא בכל מקום קודם כל אנליטיקאי, או שמא כל איש
מקצוע – ירצה או לא – הוא גם תבנית נוף מולדתו.

לחצו כאן – דברי הפתיחה של יוסי טריאסט

ערן רולניק מתאר את לידתה המהוססת של החברה בצל החרב המתהפכת מעל
וההתפתחות ב-80 השנים אותן מאפיין כ -״המשכיות ושבר, מסירה ותמורה, ירושה ומורשת״

רולניק טוען נגד בתופעה הבולטת של הפניית עין עיוורת: הימנעות החברה כחברה בעיסוק בסכסוך הישראלי-ערבי ובשאלת הכיבוש של העם הפלסטיני.
:ומקווה ש
החברה הפסיכואנליטית בארץ ישראל הצליחה לקיים ולפתח בתנאים כמעט בלתי אפשריים”
סוג של אוניברסאליות מקומית. את השלב הבא בפרויקט הפסיכואנליטי ניתן אולי לאפיין כחיפוש אחר “מקומיות אוניברסאלית”. במקומיות אוניברסאלית כוונתי לפסיכואנליזה שתעשה שימוש בחומרי הגלם היחודיים למקום ולהוויה הישראלית; פסיכואנליזה שתתבונן באופן אנליטי על יחסי הגומלין, בין התיאוריה והתרבות האנליטית המקומית לבין התרבות הפוליטית והאינטלקטואלית שבה היא מתקיימת. כבר היו דברים מעולם. סופרים, משוררים, ציירים, קולנוענים, ומוזיקאים ישראלים הצליחו זה מכבר לתרגם את הנסיון הישראלי
“המקומי לקטגוריות אוניברסאליות

ערן ביום החברה

לחצו כאן – פסיכואנליזה בישראל: הירושה והמורשת

הרצאתו של ערן רולניק