מקס אייטינגון
נפטר באוגוסט 1943,
עשר שנים לאחר כינון החברה הפסיכואנליטית בארץ ישראל Chevra testanalytit be’Israel (CPI)
לציון מותו ערכו חברי החברה וחברים ספר לזכרו. לקו הראשון מוקדש לאיטינגון ופועלו, בחלקו השני של הספר מאמרים תיאורטיים.
מעניין לציין את המגוון ורוחב היריעה של התורמים לספר ביניהם: מ. נרקיס, מנהל המוזיאון הלאומי בצלאל, מ. סמילנסקי הסופר, הנרייטה סולד, מקימת עליית הנוער, מ. קלאוזנר, מייסדת אולפני הרצליה. ש״י עגנון שכתב סיפור במיוחד לספר.
הספר משקף את התקופה בחיי החברה וכתוב בשלש שפות: גרמנית, עברית ואנגלית.
מובאים קישורים לשני פרקים מתוך הספר: דברים לזכרו של אייטינגון מאת משה וולף שהיה נשיא החברה למשך 10 שנה ונשיא כבוד עד סוף חייו. פרק שני הוא סיכום של מרגרט ברנדט שהייתה מזכירת החברה במשך כ10 שנים, אפשרה את קיום המכון והפוליקליניקה בביתה תוך שהיא מסתפקת למגוריה בחלק מן החדרים ולאחר מותה והורישה לחברה את הבית בו שוכנת החברה עד היום.
משני פרקים אלה עולה רוח התקופה, על החלוציות המלהיבה שלה ועל קשייה, איכות הפוליקליניקה והמחויבות של קבוצת המייסדים לתנועה הפסיכואנליטית.
מרתקת במיוחד היא רשימת האבחנות של 232 המטופלים של המכון ב 10 שנותיו הראשונות, כמו גם הסטטיסטיקה של תוצאות הטיפול.
מרשימה ההשקעה הגדולה בהפצת הפסיכואנליזה והוראתה. והחשיבות העצומה שיוחסה להנחלת החשיבה לאנשי חינוך מדריכים וגננות (Heilpadagogen)
מרגרט ברנדט
משה וולף
