תוכנית הלימודים לשנת 2026-27

 

לוח ימי הלימודים (והחגים), שמות המורים ונושאי הסדנאות

 

	תאריך	המורה	נושא הסדנה
1	03.11.2026	מאיר פרס	מבוא – חוויה מהי, היווצרותה ועבודה בהתייחס לה בשעה הטיפולית
2	17.11.2026	הנרי שור	אבני היסוד של מושג החוויה בפסיכואנליזה הקלאסית
3	01.12.2026	הנרי שור
4	15.12.2026	איתמר לוי	על הקושי לנסח במילים את החוויה, תוך התמקדות העיקר בחוויית החלום ובחוויה האמנותית
5	29.12.2026	חגית אהרוני	מבע משולב רב כיווני בין ספרות ופסיכואנליזה – חומר למחשבה
6	12.01.2027	חגית אהרוני
7	26.01.2027	רובי  שונברגר	המטוטלת ההכרחית שבין החוויה הרגשית לפירוש
8	09.02.2027	אילן אמיר	המסע הטיפולי לעבר אזור ההתמוטטות והשיגעון  – כחוויה רגשית מטלטלת ומסעירה
9	23.02.2027	תמי דרור שיבר	המיינד של המטפל/ת והשפעתו על הדיאלוג הלא-מודע
10	09.03.2027	תמי דרור שיבר
	23.03.2027 – פורים	———-	————————————-
11	30.03.2027	גיא אור	על תפיסת החוויה בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל כבסיס להבנה קרובת חוויה בשעה הטיפולית.
12	13.04.2027	גיא אור
	27.04.2027 – פסח	———-	————————————-
	04.05.2027 – יום השואה	———-	————————————-
	11.05.2027 – יום העצמאות	———-	————————————-
13	18.05.2027	מאיר שטיינבוק	׳פירוש בהוויה׳ כמהלך טיפולי לא פרשני, כמצע של  ׳החזקה טיפולית’ וכהתערבות מובחנת במצבים של ׳כשל שארע ולא נחווה’
14	01.06.2027	מאיר שטיינבוק
15	15.06.2027	מירי קרחי	חווית המטופל והמטפל על סף התהום: מסע לצד ה”חור השחור”
16	29.06.2027	מירי קרחי
17	13.07.2027	ערב סיום

 

תקצירי הסדנאות

 

מבוא – חוויה: מהי, היווצרותה ועבודה בשעה הטיפולית – מאיר פרס

 למה מתכוונים בפסיכואנליזה כשמדברים על חוויה? מהם השימושים הנפוצים היום בספרות, עם דוגמאות קליניות, לצד שימוש ייחודי במושג זה, שמתייחס להופעה של משמעות לא מודעת בזמן הטיפול הדינמי?
בחלק הראשון של הסדנה נראה כיצד המושג זכה להתייחסות של קונצנזוס חוצה אסכולות בקרב אנליטיקאים. נתבונן כיצד בספרות הפסיכואנליטית חוויה, כמושג, נותרה מרכזית בכל הגישות הפסיכואנליטיות, וקשורה ישירות לתיאוריה הפסיכואנליטית סביב שלושה צירים: התפתחות נפש האדם כפי שנראית על ידי אסכולה פסיכואנליטית, הופעתה/היווצרותה בהעברה, וכן אופן העבודה הקליני עימה בשעה הטיפולית. וזאת לצד הבנת היווצרותה ויישומה הקליני שהתפתחו והשתנו לאורך הזמן בין הגישות הקיימות בימינו.
בחלק השני נתמקד בשיטה מחקרית שבה משתמשים המטפלים הדינמיים במהלך הטיפול, בהשראת המלצותיו של פרויד. בעקבות זאת, נדון בשאלת ה’פער’ המתואר הקיים בין התיאוריה הפסיכואנליטית (אודות הלא מודע כפי שמובנת באסכולה מסוימת) לבין ביטוייה הפנומנולוגיים (הביטויים של מחשבה ורגש של המטופל ושל האנליטיקאי כפי שהם מוצגים במהלך המפגש הטיפולי), שכל אסכולה פסיכואנליטית מציעה – וההשלכות הנגזרות מכך.
בחלק השלישי נדון בשאלה של יחסי הגומלין בין פסיכואנליזה לפילוסופיה, כיצד דיסציפלינות אלה משפיעות זו על זו, תוך התמקדות ייחודית בהשפעת הפילוסופיה על הפסיכואנליזה, בניסיון להראות כיצד הפילוסופיה השפיעה ותרמה לאסכולות פסיכואנליטיות, בייחוד בהתייחסות שלנו היום למושג החוויה הפסיכואנליטית בזרמים השונים, תוך קישור בין ההגות הפילוסופית והגות הפסיכואנליטית שהתפתחה – כל זאת כמבוא ורקע להעמקה סביב שאלות מרכזיות בחיינו כקלינאים: מהי חוויה, כיצד היא נוצרת, וכיצד ניתן לעבוד איתה בגישות השונות והעצמאיות שהתפתחו לאורך השנים.

מאיר פרס: פסיכולוג קליני מומחה ומדריך, ופסיכואנליטיקאי מנחה ב’החברה הפסיכואנליטית בישראל’. רכז משותף של התוכנית למטפלים מנוסים בדרום. מלמד ומדריך במרכז הלימודים בירושלים, בבאר שבע, במסגרת ‘מרכז ויניקוט’ ובמסגרות נוספות. דוקטורנט בתוכנית לפסיכואנליזה ופרשנות, שבה חוקר חוויה ושפה בפסיכואנליזה.

 

אבני יסוד של מושג החוויה בפסיכואנליזה הקלאסית – דר’ הנרי שור

הסדנה תבחן איך מושגי יסוד כמו אפקט וייצוג, גוף, נפש ונשמה תרמו להתגבשות מושג החוויה לאורך התפתחות הפסיכואנליזה הקלאסית.
נבחן את גלגוליה ההתפתחות של התאוריה ושל הטכניקה כתורמים וכמרימים קשיים לגיבוש מושג החוויה בפסיכואנליזה.

דר’ הנרי שור: פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל.

 

על הקושי לנסח במילים את החוויה- דר’ איתמר לוי

הסדנה תתמקד בעיקר בחוויית החלום ובחוויה האמנותית, תתעכב גם על הנושא של חוויות של פליאה או יראה בילדות, ותנסה להסיק מכך גם על קשיים בניסוח החוויה בטיפול.
המשתתפים מתבקשים לקרוא לקראת המפגש את המאמר של מסוד חאן – מעבר לחוויית החלום.

דר’ איתמר לוי: פסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל ומבקר אמנות.

 

מבע משולב ספרות ופסיכואנליזה – חומר למחשבה – חגית אהרוני

 במפגשים שנקיים אני מבקשת להציע מבט רב כיווני בין ספרות ופסיכואנליזה ושיטוט בין שתי מתודות אלו שמקיימות ביניהן יחסים עשירים ומורכבים. נקודת המוצא שלנו תהיה הטקסט הספרותי, וממנו נצא לתיאוריה הפסיכואנליטית ולדוגמאות קליניות. הקורס יתבסס על קריאה בכמה יצירות ספרות, הכרות עם מושגים בתורת הספרות ומפגש בין אלה לבין תיאוריות פסיכואנליטיות. אני מקווה שהפואטיקה, הרטוריקה והתכנים הספרותיים יעשירו ויעמיקו את ההבנה ואת החוויה הפסיכולוגית שלנו.

חגית אהרוני: פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, מנחה ב’החברה הפסיכואנליטית בישראל’. מלמדת ומדריכה במכון הפסיכואנליטי, ב’מרכז ויניקוט’ ובמסגרות נוספות. עוסקת בעיקר בממשק בין ספרות לפסיכואנליזה. פרסמה מאמרים בנושאים הקשורים לסודות בנפש ובמשפחה, אהבה בטיפול, קשב, תשומת לב והכלה ועוד. פרסמה סקירות ופרקים בכתבי עת וספרים, ומאמרי דעה בנושאים אקטואליים מעמדה אישית ופסיכואנליטית. שותפה בתרגום ועריכה של ספרים פסיכואנליטיים לעברית (טסטין, קליין וביון, פיליפס ועוד).

 

המטוטלת ההכרחית שבין החוויה הרגשית לפירוש–  רובי שונברגר

 התיאוריה הפסיכואנליטית התפתחה מגישה חקרנית ופרשנית, כזו שמבקשת לגלות ולפענח את מסתרי הלא מודע, לכלל תיאוריה רחבה, אקזיסטנציאלית ואונטולוגית.
אבקש לעסוק במתח המיוחד הקיים בין התפתחויות שונות של התיאוריה והקליניקה, ולהצביע על מגבלות שנכפות בעקבות “אוֹפְנוֹת” של שיח ו”פוליטיקה של זהויות”. רובי שונברגר:

רובי שונברגר: פסיכואנליטיקאי מנחה, מורה ומדריך בחברה הפסיכואנליטית בישראל.
מתרגם ועורך מדעי של תרגומי ספרות פסיכואנליטית.

 

המסע הטיפולי לעבר אזור ההתמוטטות והשיגעון  – חווייה רגשית מטלטלת ומסעירה – דר’ אילן אמיר

 דונלד ויניקוט במאמרו “הפסיכולוגיה של השיגעון: תרומה מן הפסיכואנליזה”. כותב שהצורך של מטופלים המתמודדים עם “פחד מהתמוטטות” הוא לזכור את ההתמוטטות (השיגעון), ושאת ההתמוטטות (השיגעון) ניתן לזכור רק בהחייאתו מחדש. ויניקוט מוסיף ואומר שאך טבעי הוא שמופיעים קשיים עצומים כאשר מטופל מנסה לחיות מחדש את ההתמוטטות (השיגעון); ואחד הקשיים הגדולים הוא למצוא אנליטיקאי שיבין מה מתרחש. כי במצב הנוכחי של הידע שלנו לא בנקל יזכור האנליטיקאי בעת חוויה מסוג זה שמטרת המטופל היא לחתור אל ההתמוטטות (השיגעון), כלומר להתמוטט (להשתגע) במסגרת האנליטית – הדבר הקרוב ביותר להיזכרות שיעלה בידו אי פעם.
ויניקוט ממשיך וכותב שבמקרה כזה כל ניסיון מצד האנליטיקאי להיות שפוי או הגיוני הורס את הנתיב היחיד שהמטופל יכול לסלול חזרה אל ההתמוטטות (השיגעון) שיש לשוב אליו בחוויה, משום שאי אפשר לחזור אליו בזיכרון. כך על האנליטיקאי להיות מסוגל לשאת מפגשים שלמים או אפילו תקופות שלמות של אנליזה שאי אפשר להחיל בהם את המושג היגיון על אף תיאור של ההעברה. שכן המטופל מצוי אז במצב כפייתי – שמקורו בדחף בסיסי שיש למטופלים לחתור להיעשות נורמליים – ועליו להגיע אל ההתמוטטות (השיגעון). זהו כוח מעט חזק יותר מהצורך להימלט מהשיגעון.
וויניקוט ממשיך וכותב שאם במקרה כזה יקדם את פני ההתמוטטות דחף פסיכיאטרי לרפא, כי אז תרד כל מטרת ההתמוטטות לטמיון – שכן בהתמוטטות הייתה למטופל מטרה חיובית, וההתמוטטות אינה מחלה אלא צעד ראשון לקראת בריאות.
להמשגות האלה של ויניקוט יש השלכות קליניות מרחיקות לכת על העמדה והנוכחות הטיפולית של מטפלים הלוקחים על עצמם לטפל במטופלים שסיבת פנייתם הלא מודעת לטיפול, היא קיומה של התמוטטות נפשית מוקדמת. מטרתי בסדנה זו היא להציג בפניכם את ההבנה שלי למשמעות הקלינית של המשגותיו התיאורטיות של ויניקוט, ולא פחות חשוב מכך, את המשמעות המורכבת של הנוכחות הטיפולית המתאימה. נוכחות טיפולית שאינה שואפת “לרפא” את המטופל ממחלתו, דורשת מהמטפל לעשות עבודה פנימית רבה, שעיקרה לאפשר ולא להפריע להתפתחות של התהליך הטיפולי, שכל כולו נובע מהמטופל עצמו ולא מהמטפל.

דר’ אילן אמיר: פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, יו”ר ועד עמותת לכל נפש.

 

המיינד של המטפל/ת והשפעתו על הדיאלוג הלא-מודע – תמי שיבר-דרור

 תאורטיקנים רבים, הן מהכיוון התייחסותי והן מהכיוון הפוסט-ביוניאני, עסוקים באופן בו המיינד של המטפל משפיע על המתחולל בין בני הזוג הטיפולי ועל השדה המשותף שבין המטפל והמטופל.
אנטונינו פרו מדמה את נפשו של המטפל ל”מעבדה יקרת מציאות”. בסדנה ננסה להתבונן ב”מעבדה” זו ובהשפעותיה על הסיטואציה האנליטית.
ג’ודי דייוויס משלבת בין החשיבה של יחסי אובייקט והשפה הקלייניאנית לבין העמדה ההתייחסותית ומציעה שילוב שהינו אחד המשמעותיים והחדשניים בחשיבה הפסיכואנליטית העדכנית. בעוד אנו רגילים לדון באובייקטים הרעים של המטופל, בהגנותיו, בדרמה האדיפלית שלו ועוד, דייוויס דנה גם באלה של המטפלת. היא מישירה אליהם מבט באופן אמיץ ולא הגנתי ומתבוננת בדרך בה ההעברה וההעברה-הנגדית נשזרות זו בזו באינטראקציה, בשחזורים המתחוללים בחדר ובשדה המשותף.
בסדנה נבדוק את השפעות העומק של המיינד של המטפלת על הסיטואציה האנליטית ונחדד את הקשבתנו לדיאלוג הלא-מודע ולשדה המשותף. כמו כן – ננסה להאזין לתדרים נוספים בהעברה הנגדית ולהתבונן בה ברזולוציה גבוהה יותר, באופן שיסייע לנו להשתמש בה כבמצפן ברגעים לא פשוטים בטיפול.

 תמי שיבר-דרור: פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מייסדת במשותף של תוכנית “המעשה הטיפולי תל-אביב” ובעבר רכזת אחראית שלה. חברת ועדת הוראה של המכון הפסיכואנליטי ומדריכה בו. מלמדת ומדריכה במרכז הלימודים של החברה הפסיכואנליטית (בתוכנית הליבה מיסודה של הלפב”א ובמעשה הטיפולי ת”א), בתוכנית לפסיכותרפיה שבפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת”א (במסלול ההתייחסותי ובמסלול טראומה) ובתוכנית לפסיכותרפיה מבית “עמך”. קליניקה פרטית בת”א ובהרצליה.

 

על תפיסת החוויה בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל כבסיס להבנת הסובייקטיביות של השדה הפסיכולוגי ולהבנה קרובת חוויה בשעה הטיפולית – דר’ גיא אור

בסדנה נערוך היכרות עם תפיסת החוויה דרך הפילוסופיה הפנומנולוגית של הוסרל ובמידת מה של ממשיכיו. הוסרל, בהמשך לפראנץ ברנטנו (שהיה גם מורהו של פרויד) טוען (ו/או מזהה) כי הנפש היא תמיד מכווננת (intentional) לדבר מה, לאובייקט, למושא, וכי חוויית האובייקט האינטנציונאלי, מעבר להיותה לא קבועה אלא בתנועה בלתי פוסקת, בשטף (flux), ולכן בהתהוות כלומר בהווה (או כפי שנהוג לומר בשפה הפסיכואנליטית, ב”כאן ועכשיו”); ממוקמת החוויה במקום פרדוקסאלי שבין העולם הפנימי לבין המציאות החיצונית, או ליתר דיוק גם כאן וגם שם, כך שמיקום החוויה הוא במרחב מעבר (אם נשאיל מושג זה ממקום אחר).
לכן, במגע רגשי של סובייקט עם אובייקט (שגם הוא אינטנציונלי), לא רק שהאובייקט בעצם מתהווה (מומצא ונמצא) על ידי הסובייקט, אלא גם בכיוון ההפוך, הסובייקט מתהווה בהתאם לאופן שבו הוא תופס או חווה (באופן מודע ולא מודע) כיצד הוא נראה או נחווה על ידי זולתו.
בסדנה נלמד כיצד גישה זו של הפילוסופיה הפנומנולוגית יכולה לסייע לנו להבין את השדה הפסיכולוגי כסובייקטיבי, ולהכיר את משמעותה של סובייקטיביות זו (למשל שהיא איננה רלטיבית לחלוטין). אך מעבר לכך, נעסוק באיך הבנות אלה יכולות לסייע לנו בהקשבה קרובת חוויה (near experience) בשעה הטיפולית, ביכולת להבין את ההעברה מעבר להגנה ולהתנגדות, וביכולת לעבוד בהעברה כזו, תוך דגש על שפת ההבנה וההתערבות במצבים מנטאליים רגרסיביים.

דר’ גיא אור – פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, מלמד ומדריך במסגרות שונות בהן בתוכניות הכשרה של החברה הפסיכואנליטית, של מרכז ויניקוט בישראל ובכלל זה בתוכנית להכשרה בפסיכואנליזה אונטולוגית, ובמסגרת הלימודים המתקדמים של התוכנית לפסיכותרפיה באונ’ תל אביב. מרכז במשותף את התוכנית למטפלים מנוסים בדרום.

 

פירוש בהוויה – כמצע של  ׳החזקה טיפולית לא פרשנית׳ וכהתערבות מובחנת במצבים של ׳כשל שארע ולא נחווה’ – דר’ מאיר שטיינבוק

בסדנה נכיר את המושג  ׳פירוש בהוויה׳ אותו הצעתי על מנת לתאר מהלך טיפולי לא פרשני  המתרחש  במרחב הבין-נפשי, הן כמצע של  ׳החזקה טיפולית לא פרשנית׳ והן כהתערבות טיפולית מובחנת במצבים של ׳כשל שארע ולא נחווה׳. נתחקה אחר היבטים שונים של ׳פירוש בהוויה׳ מתוך הקשבה למקרים קליניים שיובאו על ידי המשתתפים ומתוך קריאה בתיאור מקרה של ויניקוט: ׳אישה בת ארבעים, לא נשואה׳ מפרק 10 בספר ׳משחק ומציאות׳.

דר’ מאיר שטיינבוק – פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל.  מייסד שותף ומנהל מרכז ויניקוט בישראל, ראש התוכנית להכשרה בפסיכואנליזה אונטולוגית במסורת ויניקוט ביון וקוהוט, במרכז ויניקוט בישראל.

 

חווית המטופל והמטפל על סף התהום: מסע לצד ה”חור השחור” – מירי קרחי

במסגרת זו, ברצוני להעמיק בחווייתם של מטופלים המתקיימים בתחושה מתמדת של “הליכה על סף תהום”. אלו הם מטופלים הנתונים בחרדה מפני אסון ממשמש ובא; עבורם, כל קיטוע ברצף הטיפולי – כגון חופשות או היעדרויות – נחווה כאיום קטסטרופלי של אובדן. במרחב ההעברה, אנו פוגשים לעיתים קרובות אימה מפני התלות באנליזה ומפני סכנת ההתמוטטות הכרוכה בה, ובו-זמנית כמהים אליה עמוקות.
כותבים מרכזיים (ויניקוט, גרוטשטיין, גרין, קולקר, אשל ושלקס) ייחסו חוויה זו לאזורי נפש שעברו קטסטרופה מוקדמת. מדובר במטופלים שחוו טראומה מורכבת בינקות, אשר פגעה ברצף “התהוות ההיות” (Going on being). אלו הם אזורים ש”קפאו” בנפש – אירועים שהתרחשו פיזית אך לא נחוו מנטלית. מטאפורת “החור השחור” מאפשרת לתאר הוויה זו, שבה ההתמוטטות שכבר קרתה בראשית החיים ממשיכה לרחוש כפוטנציאל מאיים. כדי לאפשר תנועה באזורים אלו, מתפתח בטיפול תהליך של רגרסיה לתלות; נפש המטופל נמשכת אל המקום הזה ונמלטת ממנו בבעתה. התקווה הטיפולית היא שדרך הנוכחות המשותפת ב”מרחב הביניים”, יוכל המטופל לחוות ולעבד את אותם רגעים נוראים בנוכחותו המחזיקה של המטפל

מירי קרחי: פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מלמדת בתוכנית הליבה לפסיכותרפיה בירושלים ובמרכז ויניקוט. ערכה יחד עם רונית גינתון את התרגום העברי לספר “מחווה ספונטנית” של ד”ו ויניקוט.