.
24/11/26 – ערב פתיחה – הרצאה של פרופ’ דנה אמיר
1/12/26, 15/12/26 – עמית אדלשטיין – האתגר והמשמעות של תנועה מנטלית ורגשית במסגרת התפתחות נפשית נורמלית
בשני המפגשים נקרא מתוך הסמינר השלישי בלוס אנג׳לס של ביון. נבקש לחשוב אחר מה אנחנו מחפשים במפגש הטפולי שיאפשר תנועה, אך גם מה התוצאות שלה, ולפיכך ההתנגדויות אליה, בחיי המטופל ובקליניקה. מצד אחד, יש צורך לאפשר למטופל להגדיל את היכולת לחוות טווח רחב ככל האפשר של רגשות ומחשבות באשר הם, ומצד שני להרחיב את היכולת השלילית – לשאת את העוצמות הרגשיות הגדלות בניסיון לא לקרוס לוודאות הלוצינטורית או לזהות קריסות שהתרחשו.
5/1/27, 12/1/27 – אורה יושפה מנדלבוים – כמיהה לשינוי ואימה מפניו – מתח תשתיתי המצוי בבסיס ההתנגדות בטיפול
מתחילת דרכה הפסיכואנליזה מנסה לפענח את הממד הפרדוכסלי הטמון בכמיהה לשינוי ובאימה מפניו, כחלק בלתי נמנע מההוויה האנושית. מראשית עבודתו מזהה פרויד את ההתנגדות לשינוי כחלק אינטגרלי מהנפש ומהטיפול בה.
זהו אינו מכשול מקרי אלא ביטוי למתח שבין משאלות לא מודעות לבין כוחות שמטרתם להגן על הנפש. פרויד מגלה ששינוי נפשי כרוך תמיד באובדן ובוויתור: ויתור על השקעות ליבידינליות, על פתרונות מוכרים, על איזונים שהבטיחו יציבות יחסית ואל מול אלו מוצבת ההתנגדות .
נעסוק בפרדוקס הטמון באדם שסובל ונאבק במה שאמור לסייע לו, במתח שבין הכמיהה לשינוי לבין הפחד הקמאי ממנו, ונבחן מגוון פנטזיות לא מודעות המצויות בבסיס מצבי חסימה ותקיעות בטיפול. כמקרה מבחן נתייחס לתגובה הטיפולית השלילית- התרחשות פרדוקסאלית מובהקת . דרך פריזמה זו נשזור מצבים קליניים מורכבים עם קטעים תאורטיים שנקרא מתוך כתביהם של פרויד ,קליין וממשיכיה, ביון ופוטנליס.
26/1/27, 9/2/27, 23/2/27 – מירי קרחי דויטש – החזקת המטופל על סף התהום: מסע לצד ה”חור השחור”
במסגרת זו, ברצוני להעמיק בחווייתם של מטופלים המתקיימים בתחושה מתמדת של “הליכה על סף תהום”. אלו הם מטופלים הנתונים בחרדה מפני אסון ממשמש ובא; עבורם, כל קיטוע ברצף הטיפולי – כגון חופשות או היעדרויות – נחווה כאיום קטסטרופלי של אובדן. במרחב ההעברה, אנו פוגשים לעיתים קרובות אימה מפני התלות באנליזה ומפני סכנת ההתמוטטות הכרוכה בה, ובו-זמנית כמהים אליה עמוקות.
כותבים מרכזיים (וויניקוט, גרוטשטיין, גרין, קולקר, אשל ושלקס) ייחסו חוויה זו לאזורי נפש שעברו קטסטרופה מוקדמת. מדובר במטופלים שחוו טראומה מורכבת בינקות אשר פגעה ברצף “התהוות ההיות” (Going on being).
אלו הם אזורים ש”קפאו” בנפש – אירועים שהתרחשו פיזית אך לא נחוו מנטלית. מטאפורת “החור השחור” מאפשרת לתאר הוויה זו, שבה ההתמוטטות שכבר קרתה בראשית החיים ממשיכה לרחוש כפוטנציאל מאיים. כדי לאפשר תנועה באזורים אלו, מתפתח בטיפול תהליך של רגרסיה לתלות; נפש המטופל נמשכת אל המקום הזה ונמלטת ממנו בבעתה. התקווה הטיפולית היא שדרך הנוכחות המשותפת ב”מרחב הביניים”, יוכל המטופל לחוות ולעבד את אותם רגעים נוראים בנוכחותו המחזיקה של המטפל.
9/3/27, 16/3/27, 30/3/27 – רבקה יצחק – נוירוזת גורל – תנועה כפויה
פרויד מתאר במאמרו “מעבר לעקרון העונג” אנשים הנשלטים ע”י כח דמוני עלום הכופה עליהם לחזור שוב ושוב לאירועים מייסרים. אנשים אלו סובלים מהפרעה שלימים קיבלה את השם “נוירוזת גורל”. גורל חוזר ונשנה הכפוי על האדם מתואר ע”י פרויד כתולדה של כפיית החזרה שהיא עקרון פעולתו של דחף המוות.
במפגשים אבקש לרדת לחקר מהותה של נוירוזת גורל על גווניה השונים ולשאלת כפיית החזרה כפי שהן מופיעות במאמר של פרויד ובשני מאמרים של וויניקוט – פחד מהתמוטטות ופסיכולוגיה של השגעון. נתרכז בתנועה הכפויה והמקפיאה שהנוירוטי של הגורל לכוד בה וננסה להתוות את דרך הטיפול בהם.
13/4/27, 4/5/27, 18/5/27 – אורלי ראובני – טראומה וכאב-נפשי כתנועות שנאצרו בגוף
ג’ויס מקדוגל כותבת: “שפת הגוף היא אולי השפה היחידה שאינה מסוגלת לשקר. הגוף והתפקודים הסומטיים ניחנו בזיכרון מרשים במיוחד”. היא רואה בעבודת-האנליזה הזדמנות “ליצור מילון מונחים שישמש לתרגם את הביו-לוגי לפסיכו-לוגי, וכך בסופו של דבר לאפשר לגוף האנרכי, המתבטא באופן פסיכוסומטי, להפוך לגוף סימבולי”.
במפגשים נפנה את המבט אל נקודות החיבור במרקם הגוף-נפשי. נתחקה אחר האופנים שבאמצעותם נרשמות ונטבעות בגוף חוויות מוקדמות וטרום-מילוליות, פעמים רבות עוצמתיות וטראומטיות. נחקור מצבים בהם מתקיימת דיסוציאציה בין הנפש לגוף, כשחומרים החומקים מייצוג נפשי נרשמים בגוף ומגיחים ממנו בשלל מופעים. אלה מצבים בהם, במילותיו של לומברדי (2025), “הגוף נעלם מהאופק של המיינד”. מצבים בהם הוא מציע לחשוב על העברה של המטופל לא רק אל המטפל אלא גם אל גופו שלו.
באמצעות מושגים וקריאה בחומרים של מקדוגל, דניאל קינודוז, לומברדי, לייקרט ואמיר, ותוך הקשבה לאסוציאציות שיביאו המשתתפים, נבחן כיצד ניתן להפנות את תשומת-הלב אל אזורי החיבור והפיצול בין הנפש לגוף, בהם לא-פעם מכומסת תנועה נפשית שנבלמה. נתבונן על אופנויות של הקשבה לשפת הגוף ולמה שנאצר בגוף, בחיפוש אחר פענוח, עיבוד וייצוג לחוויות מוקדמות ולכאב נפשי.
1/6/27, 15/6/27, 29/6/27 – שחר פלג-להב – על הקושי להיזון מהטוב בעולם ובטיפול
במפגשים נדון בקושי לנוע בטיפול בהקשר של מטופלים המתקשים לקבל את ההזנה האנליטית. נחשוב על הקושי האנושי “להיזון בטוב” נפשית כנובע לא רק מהתנגדות, צרות עין או הרס עצמי, אלא לעיתים גם כביטוי של יחסים מורכבים ומתמשכים בין שלושה רכיבים: המבנה הנפשי, ה”תזונה” הנפשית הזמינה מחוץ לאדם, והאובייקטים הפנימיים הפעילים בתוכו.
ניעזר באנלוגיה למערכת העיכול הפיזית, הקולטת מן העולם חומרים מזינים, פולטת את העודפים והמזיקים, ומעבדת את התוצרים לטובת הזנת הגוף, בנייתו, והגנה עליו. לצורך הדיון, נתמקד בהקבלה בין שלושה רכיבים מרכזיים במערכת העיכול הפיזית לבין זו הנפשית.
בכל מפגש נתמקד באחד ההיבטים שהדיאלקטיקה ביניהם משפיעה על היכולת או אי היכולת לנוע. נחשוב הן במונחים תיאורטיים הקשורים ליכולת להיזון בטוב מן העולם ולהפנים את האובייקט הטוב, לב ליבו של העצמי בתפיסה הקלייניאנית; והן באמצעות דוגמאות קליניות של המשתתפים.
6/7/27 – ערב סיום – הרצאה