18.11.25 ערב פתיחה – הרצאה של ד”ר יהודה פרנקל
2.12.25, 9.12.25, 30.12.25 מיכל זלינגר – “שלש מסות על התיאוריה של המיניות” (1905)
דרך קריאה משותפת בשלוש המסות, ננסה להבין מהי המיניות שפרויד מדבר עליה, מדוע התעקש לראות בה את המניע המרכזי של הוויתנו אך גם את הסיבה הדחויה על ידינו בהכרח. ננסה לחשוב בעזרת ז׳אן לפלאנש וז׳אק לאקאן מדוע קשורה המיניות באי-נחת מובנה בתוכנו ומדוע תאר פרויד את הסיפוק המיני כ״מחכים למשהו שאף פעם לא יגיע״.
6.1.26, 20.1.26, 3.2.26 הדס רייזפלד עינת – התסביך האדיפלי – תיאוריה וקליניקה
ב-1897 כתב פרויד לחברו הקרוב פליס: “כך עלה בדעתי רעיון אחד ויחיד בעל ערך כללי. מצאתי, והכוונה גם למקרה שלי, שאני מאוהב באמא שלי ומקנא באבא שלי, ואני רואה בעובדה זו התרחשות אוניברסלית של הילדות המוקדמת..”. זו למעשה הפעם הראשונה בה פרויד מציג את רעיון התסביך האדיפלי וגם קושר אותו למיתוס ולטרגדיה של סופוקלס: “אבל האגדה היוונית מעוגנת בתשוקה שכל אחד מכיר בקיומה…כל אחד מהצופים היה פעם אדיפוס קטן בפנטזיה שלו, וכל אחד נרתע באימה מחלום הגשמתה כשהוא מועבר למציאות במלוא עוצמת ההדחקה שמפרידה בין המצב הילדי להתרחשות בהווה.” (בתוך רולניק, ע. 2019).
התסביך האדיפלי מצוי בלב התיאוריה הפסיכואנליטית כפי שניסח אותה פרויד, וממשיך ומלווה את התפתחותה וגלגוליה התיאורטיים במהלך השנים.
בשלושת המפגשים שלרשותנו, ננסה לענות על השאלה מה לתאוריה הפסיכואנליטית ולטרגדיה ‘אדיפוס המלך’, ומה הרלבנטיות של הרעיונות שמציע סופוקלס ופרויד מאמץ, לעבודתנו הקלינית העכשווית. נסקור את התפתחות הרעיון בחשיבתו של פרויד עצמו, ונלמד על שני ארגונים הגנתיים ספציפיים שמציע ג’ון סטיינר בהתמודדות עם המציאות האדיפלית על החסר והכאב שבה, בהתייחסותו לשתי הטרגדיות, ‘אדיפוס המלך’ ו’אדיפוס בקולונוס’. ככל שיתיר לנו הזמן, נתבונן מזווית נוספת ומוכרת פחות, בעזרתה של דניאל קינודוז (1999), על הטרגדיה והקונפליקט שמבנה, כמו גם על המשמעויות הקליניות הנגזרות מכך.
17.2.26, 10.3.26 ידידה טורקניץ – משחק, מציאות, יצירתיות בסקויגל
“במשחק ובמשחק בלבד, הילד או המבוגר מסוגלים להיות יצירתיים” *
דונלד וינקוט פיתח את משחק הסקויגל (שרבוטים) ככלי בהתייעצויות הקליניות שלו. אלו היו מפגשים בודדים באזור ביניים שבין אבחון וטיפול, בין פסיכיאטריה לפסיכואנליזה. הסקויגל, משחק פשוט, כולל שרבוט הדדי וחופשי של המטפל והילד על דפים. לעיתים המשחק עמד בפני עצמו, לעיתים התלווה למשחק גילוי ופירוש. ההדדיות, שוויוניות ופתיחות, המאפיינים את הסקויגל מאפשרים לאסוציאציות החופשיות וליצירתיות של שני המשתתפים במפגש לבוא לידי ביטוי. כחלק מתפיסתו את החוויה והמשחק כנטועים בעומק התיאוריה והפרקטיקה של עבודתו, וינקוט מניח בסקויגל, באופן פרדוקסלי, מצע מובנה להתרחשות פתוחה ויצירתית בין המטפל לילד.
במפגש הראשון שלנו נחקור את משחק הסקויגל באופן חוויתי: נשחק, נתנסה, נתבונן ונחקור את החוויה שלנו בסקויגל. במפגש השני נקרא יחד אחד מהקונסולטציות הקליניות של ויניקוט ונעקוב מקרוב אחר אופן עבודתו עם הכלי. נקרא מוינקוט וג’אן אברם כרקע למפגשים שלנו ונשתמש בווינייטות קליניות בעבודה עם מבוגרים וילדים להרחיב את למידתנו.
*ויניקוט, משחק ומציאות.
24.3.26 סדנא – יואל מילר – פרברסיה – יצירתיות יצרית
ג’ויס מקדוגל התנגדה לשימוש במילה פרברסיה מתוך מחשבה שזה מונח שיפוטי והשתמשה במונח ניו-סקסואל. מקדוגל מסבירה שהאקטים הכביכול הפרברטיים הם האפיק היחיד דרכו מסוגלים גברים ונשים אלה לתת ביטוי למיניות שלהם. בבסיס אקטים אלה נמצאות חוויות טראומטיות שונות.
מסעוד חאן מתייחס לפרברסיה ובוודאי לפנטזיות פרברטיות בדומה לזיכרון גוף. חוויות טראומטיות אשר אינן עוברות עיבוד ומנטליזציה יכולות למצוא ביטוי או תחפושת דרך מחשבות או פנטזיות פרברטיות. זה פועל באופן דומה לזיכרונות סומטיים.
בסרט הדוקומנטרי SICK אנחנו עוקבים אחרי בוב החולה בסיסטיק פיברוזיס והשימוש שלו במזוכיזם כדרך לתעל את הכאב לאפיק יצרי ודחפי עם הנאה פרברטית. בוב שהיה אמור למות סביב גיל עשרים בעקבות המחלה, חי עוד עשרות שנים לפני מותו בגיל 43. בין היתר בוב כתב שירה, ומצא עוד אופנים של יצירתיות דרכם הוא תיעל את הכאב שלו.
נקרא ביחד מאמר של פטריק מילר אשר מנתח השימוש של בוב במזוכיזם כערכת הישרדות. זאת דוגמא מצוינת לערבוב של דחפים, יצרים ויצירתיות.
14.4.26, 28.4.26, 12.5.26 מאיה קומר – יצירתיות ואנטי יצירתיות במשנתו של ביון
במאמרו “מכל ומוכל”, מדבר ביון על התפתחות של רעיונות חדשים במוחנו, החותרים להבקיע מבין המחשבות הקונבנציונליות וה”ממוסדות” יותר שלנו. רעיונות אלו צצים עפ”י רוב בצורה אינטואיטיבית והם מדלגים על רשמי החושים. רשמי החושים עלולים לספק לנו ראיה או הבנה מסוימת של המציאות.
בפסיכואנליזה אנו תרים אחר דבר אחר: יכולת לגעת באופן בלתי אמצעי בחוויה אותנטית (o) מה שביון מכנה “שפת ההישג”.
ביון מדמה רעיונות חדשים שעולים במוחו של אדם להתגלות דתית של מיסטיקן או משיח הפועלים בתוך ממסד. מחד יכול להיות להם כוח יצירתי מכיוון שבכוחם של רעיונות חדשים להביא להתפתחות ולמנוע קפיאה על השמרים. מאידך יש להם כוח הרסני משום שהם לא קלים לעיכול ולרוב הם גורמים לערעור וטלטלה. כאשר הם מגיחים, לא תמיד האישיות הקודמת או ההרגלים של האדם מספיק יציבים כדי להוות מיכל עמיד עבור רעיונות אלו ואז הרעיונות עלולים להיות רעיונות נפל והם ייעלמו בתהום הנשייה.
מנגד, במאמריו “תאוריה של חשיבה” ו -“על היהירות” טוען ביון שיכולים לפעול בנפש מנגנונים אנטי יצירתיים: כאשר לאדם אין כלים להתמודד עם תסכול בעת שלא קיבל סיפוק שציפה לו (פרה-קונצפציה), הוא לא יוכל לשאת מחשבות חדשות אלא יקרוס לגאוותנות, יוהרה, חטטנות, כוחנות, ואמונה שהוא כל יכול ויודע כל. כל אלה מובילים לסטגנציה של האישיות ועוצרים את צמיחתה.
26.5.26, 9.6.26 עידית דורי – השתקפות ב’מבטו’ של אובייקט וירטואלי
בשיעורים נעסוק ב’עולם בו אנו חיים כיום’ ונשאל: כיצד משתקפת כיום לאדם הצעיר חוויית היותו – לא רק בשלולית, בעיניה של אמא או במראה, אלא, גם דרך אובייקט וירטואלי, במסך. בעקבות חשיבה תיאורטית וקלינית, נעמיק בביטויי פנטסיות, הגנות וחרדות דרך שימוש באופנויות וירטואליות.
להנחתי, המסך, בהיותו לוח חלק הינו כר להשלכת אזורי נפש כמוסים של המטופל הבאים לידי ביטוי ביחסי העברה והעברה נגדית בתהליך הטיפולי.
23.6.26 ערב סיום – הרצאה של ד”ר איתמר לוי