בשנת הלימודים הקרובה, 2025-2026, יתקיימו 4 מפגשים: שניים בבאר שבע, אחד במרכז גפנים באופקים, ואחד באילת.
להרשמה לסידרה של 3 הרצאות בבאר שבע ואופקים במחיר 75 ₪ – לחצו כאן
להרשמה למפגש בודד במחיר 35 ₪ להרצאה בודדת – לחצו כאן
תקצירי ההרצאות והמרצים
יום שני, 08.12.25 / 19:00-21:30 א’ אוהל ב’ זה בית: יומן מלחמה / יעל גראור-פרנס
אוקטובר 2023 הוא קיר נופל (Gampel, 1992), הוא פצע מדמם, הוא שסע, זעזוע, סזורה בחוויית הרציפות. תחושת האמון הבסיסית שלנו ברצף ההוויה, נסדקה. הסזורה (ביון, 1977) היא מרווח פוצע, שיכול להפוך לתהום – אך גם למרחב שמאפשר המשכיות וטוויית מארג של משמעות. מתקיימים בו אזורי חפיפה בין החרדה הראשונית, השבר הבסיסי שנותר בכולנו כצלקת, כרישום מוקדם מראשיתנו (באלינט, 1968), לבין החרדה המציאותית המתעוררת עקב אירוע אקטואלי החושפת בנו שברים חדשים.
בדברים שאביא לפניכם אבקש לספר סיפור קרוב-חוויה, לשאת עדות, להשמיע ״קול אמצעי״ (גולדברג, 2012) – שאינו פעיל ואינו סביל, אינו עבר ואינו לגמרי הווה, קול של ״רגעים חיים״ מתוך הטראומה המשותפת- Shared Traumatic Reality.
בעדותי זו, המבוססת על יומן מלחמה, שכתבתי ימים ספורים לאחר השבעה באוקטובר, אבקש לתאר רגעי מפגש בין פצע המטופל לפצע המטפל, ואת האופן שבו אלה מגלמים גם את נבכי הפצע הקולקטיבי המורכב, ששורה בנו ואנו שרויים בו. אספר על אקלים רגשי הנוצר במרחב הטיפולי, בתוך הווה פצוע, אקלים שמאפשר מפגש לא רק עם הכאב והפגיעה, אלא גם עם הבלחת כוחות הריפוי והתנועה הנפשית, ההדדית, המתקיימת בין השניים- המטפל והמטופל. אבקש לתאר את התאחדות פצעי העבר הפרטיקולריים עם אלה שפער ההווה, אצלי ואצל מטופליי.
אציע, כי בתוך המרחב הפעור והפצוע הזה- מתקיימים רגעי מפגש משמעותיים בין פצע לפצע ואלה משנים צורה ורוקמים, ולו לרגע, מצבים אחדותיים בעלי איכות מרפאה והדדית.
יעל גראור- פרנס, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, חברת הוועדה המדעית בחברה, מורה ומדריכה במרכז ויניקוט בישראל ובתכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בבר אילן.
מציג: איליה בולוטין, פסיכולוג קליני, עמך
מתקיים בבית האומנים, באר שבע
יום שני, 04.05.26 / 19:00-21:30 חלב שחור / יעל רונן
“לאחר שבועות בהם צפתה בי בוכה, אם אימי – אישה עדינה,
אבל גם רבת עוצמה ונטועה בעולם של אמונות טפלות –
אחזה בידי ולחשה לי, בקול רך כקטיפה ‘ילדתי היקרה,
את חייבת לקחת את עצמך בידיים.
האם לא תדעי שעם כל דמעה שהאם מזילה,
הולך חלבה ומחמיץ?’ ”
(Black Milk – Elif Shafac, 2007)
נשים בדיכאון אחרי לידה המגיעות לטיפול, אינן באות לבד. צילו של התינוק מוטל על הטיפול, ואימת נטישתו ואובדנו נוכחת בחדר. קיימת סכנה שהמטפל, המופעל על ידי הדאגה לתינוק, יתקשה לפגוש את הסערה הרגשית של האם.
ההרצאה היא סיכום של שלושים שנים של ניסיון למצוא את דרך העבודה עם אימהות בדיכאון לאחר לידה. בשנים הראשונות עבדתי בעיקר עם חלקים מאורגנים יחסית שאימהות הביאו, אשר עסקו בתמות שונות כמו קונפליקטים סביב תלות, אבל על האובדן שהמעבר לאימהות מביא אתו ועוד. תמות המתוארות בהרחבה בספרות. מפגשים חוזרים עם אותן נשים, לפעמים שנים לאחר הטיפול הראשון, הביאו איתם הכרה במה שלא זכה להתייחסות מספקת בטיפול הראשון, כפי הנראה מתוך הרצון של האם, שלי ושל הסביבה, בחזרת האם לתפקוד בעבור תינוקה. ארצה להוסיף לספרות הקיימת מחשבה בדבר הצורך של אימהות לפגוש מטפל המסוגל לשאת את החרדה של האם ואת זו שלו בדבר תינוק המחכה לאם מתפקדת, ולהיות קשוב לחלקים הפסיכוטיים, לאימה, לזעם ולטרוף ולמצוא דרך לאפשר לחלקים לא מיוצגים לבוא לידי ביטוי בחדר. אטען גם שכאשר לא ניתן לחלקים אלו מספיק ביטוי, הם עלולים להמשיך ולהתקיים כדלוזיה, המוחיית לעיתים בקשר עם הילד שהדיכאון ליווה את לידתו.
יעל רונן פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, מרצה ומדריכה בתוכנית ‘זרמים’ בחיפה, במרכז הלימודים, החברה הפסיכואנליטית בישראל (הלפבא) ובמרכז ויניקוט.
מציגה: הדאיה אבו שחיטה אלהוזייל – פסיכולוגית קלינית מומחית
מתקיים בבית האומנים, באר שבע
יום רביעי, 27.05.26 / 19:00-21:30 הקרוסלה של האובייקטים הפנימיים / ד”ר תמר פלג
כולנו מכירים את המטופלים שמרגישים “תקועים” ומאוימים מהצורך להיות נאמנים לעצמם ולייצר נפרדות בתוך עצמם. מה משפיע על המצב הזה? האם זו הסביבה שלוחצת פנימה או שהקול הפנימי לא מצליח להישמע? מה קורה כשהמטופל לא רק כלוא, אלא נמצא בתוך סחרור אינסופי שבו הוא לא יכול להפסיק להסתכל על בני משפחתו?
במפגש נחשוב יחד על קבוצה ייחודית של מטופלים החווים בתוכם סחרור של קרוסלה עליה מצויים האובייקטים או בני המשפחה הפנימית. כל ניסיון לייצר בתוכם נפרדות פוגש אשמה אינסופית. סחרור זה מייצר מציאות ה”שואבת אותם פנימה” כך שהם לא מצליחים לייצר לעצמם חיים.
ד”ר תמר פלג, פסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מורה ומדריכה בתוכניות לפסיכותרפיה של החברה הפסיכואנליטית בתל אביב ובירושלים ובתוכניות נוספות לפסיכותרפיה.
מציגה: מיכל כרמי מוטולה, עו”ס, פסיכותרפיסטית, מטפלת בילדים ומבוגרים במרכז גפנים ובקליניקה פרטית ברחובות.
לומדת בתוכנית החד שנתית למטפלים מנוסים בילדים של החברה הפסיכואנליטית.
הנחייה: שירי בן בסט, פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה, ילדים ומבוגרים, החברה הפסיכואנליטית בישראל. חברת צוות טיפולי מרכז גפנים.
מתקיים במרכז גפנים, אופקים, הכתובת לווייז: קיבוץ גלויות 84, אופקים, מימין לבית שבקיבוץ גלויות 84 יש שביל גישה — הולכים עליו כמה מטרים, ומרכז גפנים נמצא מצד שמאל.
יום ד’, 24.06, 13:30-15:30 , על חלימה בהקיץ כמסתור נפשי / ענת ברעם שרף
פרויד כותב ב-1908 “האדם המאושר אינו חולם בהקיץ לעולם – כי עושה זאת רק מי שנמנע סיפוק בחייו”, ובכך מסמן (במה שאני מבינה כאמירה אירונית שלו) את החלימה בהקיץ כתופעה נורמטיבית ומוכרת. רבים מאיתנו חולמים בהקיץ, לוקחים הפוגה מחיי היום יום השגרתיים והמתסכלים, ומתכנסים לתוך תמונות שהתודעה שלנו מדמה על מנת ליצור חיים בדיוניים המספקים לנו עונג מדויק. אי של עונג בתוך ים המציאות.
עם זאת, קיימת סכנה ששקיעה אינטנסיבית מדי בחלימה בהקיץ, יכולה להוות סימן אזהרה ל”אותות הסבל של הנפש” ולהתפתח ל”משעול צדדי לפתולוגיה” (פרויד, 1908).
במקרה כזה, שימוש הגנתי של חלימה בהקיץ אינטנסיבית עלול להתפתח להלך רוח של חלימה בהקיץ, day dreaming state of mind, המבוסס על התכחשות ופיצול עמוק באגו. הלך רוח פתולוגי המייצר טשטוש וערפול מכוון בין פנטזיה ומציאות, ומאפשר לסובייקט לסגת מהמציאות (החיצונית והפנימית) אל מציאות אלטרנטיבית בדיונית.
מנגנון זה אמנם מתבסס על דמיון אך הוא שונה מהדמיון היצירתי, מהתופעות המעבריות ומחשיבת חלום, בכך שאינו מקבל את ההיעדר, עוקף תהליכי אבל, ונוטה להתעלם מהמציאות (הפנימית והחיצונית) ומהאמת הרגשית, ובמהלך הזמן הוא יכול להפוך לארגון פנימי פתולוגי (כדוגמת מסתור נפשי) המסכן את החולם בהקיץ בהתרוקנות, תקיעות ושיתוק.
בהרצאתי אתמקד בחלימה בהקיץ פתולוגית מהסוג הרומנטי בה משאלות ליבידינליות מופנות כלפי אובייקט אידיאלי פנימי בדיוני, תוך הפניית עורף לאובייקט חיצוני. במצב זה נדמה כי כל דבר שנחווה רומנטי ואידיאלי הוא בהכרח לא ממשי. הסובייקט, אשר חייו הרגשיים מתקיימים במובלעת של חלימה בהקיץ, יכול להיות משוחרר (לכאורה) מציפיות ותקוות ביחס לאובייקטים בעולם החיצוני, כך שהמפגש עם אובייקט הנמצא מחוץ למציאות הבדיונית המענגת שיצר, נחווה כדל, שטחי ומרוחק. דינמיקה זו, יכולה לייצר “גירושין” בין תפיסת המציאות למשאלות הפנטזמטיות, שלא לצורך (רייקרופט, 1955), הפוגעים באמונה לגבי האפשרות למצוא הנאה ועונג בחיים המציאותיים.
במקרה כזה לחולם בהקיץ הרומנטי יכולה להיות עמדה לא רומנטית, פסבדו-מפוכחת ונעדרת תקווה לגבי מה הוא יכול לקבל מקשר ממשי.
מכאן עולה גם השאלה כיצד יכולה להראות העבודה עם “החולם בהקיץ”. אילו דפוסי העברה והעברה נגדית יכולים להופיע כאשר “קשר העין האמוציונלי” של המטופל (סודרה, 2015) מופנה לעבר אובייקט פנימי בדיוני ולא כלפי המטפל החי שנוכח בחדר והמטופל עצמו הוא בחזקת נוכח-נפקד?
דרך מקרים קליניים אתאר מצבים בהם פלשה החלימה בהקיץ לתוך היחסים הטיפוליים ואציע מחשבה על העברה מפוצלת היכולה להתפתח בעבודה עם חלימה בהקיץ, העברה בה מתקיימות בו זמנית שתי התרחשויות מקבילות ומנותקות של קשר, האחת עם אובייקט בדיוני והשנייה עם אובייקט ממשי.
ענת ברעם שרף, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הישראלית לפסיכואנליזה, מורה ומדריכה במרכז הלימודים של החברה הפסיכואנליטית ובמסלול פרויד וממשיכיו בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב.
ב-מועדון החברים, קיבוץ אילות
רכזת אילת והערבה: דנה גרניט ליכטמאייר
ליצירת קשר:
יפעת איתן פרסיקו, החברה הפסיכואנליטית, רכזת התוכנית yifat.eitan@gmail.com
טל פולצ’ק, עמך, רכז הבמה הדרומית לפסיכואנליזה tal_polachek@yahoo.com
דנה גרניט-ליכטמאייר, מרפאת הדקל, רכזת אילת והערבה dana.granit@gmail.com