בשנת הלימודים הקרובה, 2025-2026, יתקיימו 4 מפגשים: שניים בבאר שבע, אחד במרכז גפנים באופקים, ואחד באילת.
להרשמה לסידרה של 3 הרצאות בבאר שבע ואופקים במחיר 75 ₪ – לחצו כאן
להרשמה למפגש בודד במחיר 35 ₪ להרצאה בודדת – לחצו כאן
תקצירי ההרצאות והמרצים
יום שני, 08.12.25 / 19:00-21:30 א’ אוהל ב’ זה בית: יומן מלחמה / יעל גראור-פרנס
אוקטובר 2023 הוא קיר נופל (Gampel, 1992), הוא פצע מדמם, הוא שסע, זעזוע, סזורה בחוויית הרציפות. תחושת האמון הבסיסית שלנו ברצף ההוויה, נסדקה. הסזורה (ביון, 1977) היא מרווח פוצע, שיכול להפוך לתהום – אך גם למרחב שמאפשר המשכיות וטוויית מארג של משמעות. מתקיימים בו אזורי חפיפה בין החרדה הראשונית, השבר הבסיסי שנותר בכולנו כצלקת, כרישום מוקדם מראשיתנו (באלינט, 1968), לבין החרדה המציאותית המתעוררת עקב אירוע אקטואלי החושפת בנו שברים חדשים.
בדברים שאביא לפניכם אבקש לספר סיפור קרוב-חוויה, לשאת עדות, להשמיע ״קול אמצעי״ (גולדברג, 2012) – שאינו פעיל ואינו סביל, אינו עבר ואינו לגמרי הווה, קול של ״רגעים חיים״ מתוך הטראומה המשותפת- Shared Traumatic Reality.
בעדותי זו, המבוססת על יומן מלחמה, שכתבתי ימים ספורים לאחר השבעה באוקטובר, אבקש לתאר רגעי מפגש בין פצע המטופל לפצע המטפל, ואת האופן שבו אלה מגלמים גם את נבכי הפצע הקולקטיבי המורכב, ששורה בנו ואנו שרויים בו. אספר על אקלים רגשי הנוצר במרחב הטיפולי, בתוך הווה פצוע, אקלים שמאפשר מפגש לא רק עם הכאב והפגיעה, אלא גם עם הבלחת כוחות הריפוי והתנועה הנפשית, ההדדית, המתקיימת בין השניים- המטפל והמטופל. אבקש לתאר את התאחדות פצעי העבר הפרטיקולריים עם אלה שפער ההווה, אצלי ואצל מטופליי.
אציע, כי בתוך המרחב הפעור והפצוע הזה- מתקיימים רגעי מפגש משמעותיים בין פצע לפצע ואלה משנים צורה ורוקמים, ולו לרגע, מצבים אחדותיים בעלי איכות מרפאה והדדית.
יעל גראור- פרנס, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, חברת הוועדה המדעית בחברה, מורה ומדריכה במרכז ויניקוט בישראל ובתכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בבר אילן.
מתקיים בבית האומנים, באר שבע
יום שני, 09.03.26 / 19:00-21:30 חלב שחור / יעל רונן
“לאחר שבועות בהם צפתה בי בוכה, אם אימי – אישה עדינה,
אבל גם רבת עוצמה ונטועה בעולם של אמונות טפלות –
אחזה בידי ולחשה לי, בקול רך כקטיפה ‘ילדתי היקרה,
את חייבת לקחת את עצמך בידיים.
האם לא תדעי שעם כל דמעה שהאם מזילה,
הולך חלבה ומחמיץ?’ ”
(Black Milk – Elif Shafac, 2007)
נשים בדיכאון אחרי לידה המגיעות לטיפול, אינן באות לבד. צילו של התינוק מוטל על הטיפול, ואימת נטישתו ואובדנו נוכחת בחדר. קיימת סכנה שהמטפל, המופעל על ידי הדאגה לתינוק, יתקשה לפגוש את הסערה הרגשית של האם.
ההרצאה היא סיכום של שלושים שנים של ניסיון למצוא את דרך העבודה עם אימהות בדיכאון לאחר לידה. בשנים הראשונות עבדתי בעיקר עם חלקים מאורגנים יחסית שאימהות הביאו, אשר עסקו בתמות שונות כמו קונפליקטים סביב תלות, אבל על האובדן שהמעבר לאימהות מביא אתו ועוד. תמות המתוארות בהרחבה בספרות. מפגשים חוזרים עם אותן נשים, לפעמים שנים לאחר הטיפול הראשון, הביאו איתם הכרה במה שלא זכה להתייחסות מספקת בטיפול הראשון, כפי הנראה מתוך הרצון של האם, שלי ושל הסביבה, בחזרת האם לתפקוד בעבור תינוקה. ארצה להוסיף לספרות הקיימת מחשבה בדבר הצורך של אימהות לפגוש מטפל המסוגל לשאת את החרדה של האם ואת זו שלו בדבר תינוק המחכה לאם מתפקדת, ולהיות קשוב לחלקים הפסיכוטיים, לאימה, לזעם ולטרוף ולמצוא דרך לאפשר לחלקים לא מיוצגים לבוא לידי ביטוי בחדר. אטען גם שכאשר לא ניתן לחלקים אלו מספיק ביטוי, הם עלולים להמשיך ולהתקיים כדלוזיה, המוחיית לעיתים בקשר עם הילד שהדיכאון ליווה את לידתו.
יעל רונן פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, מרצה ומדריכה בתוכנית ‘זרמים’ בחיפה, במרכז הלימודים, החברה הפסיכואנליטית בישראל (הלפבא) ובמרכז ויניקוט.
מתקיים בבית האומנים, באר שבע
יום רביעי, 13.05.26 / 14:00-16:00 התיקון הבלתי-אפשרי / רות וינברג
ההרצאה עוסקת בפנטזיה של חזרה לעבר מיזוג סימביוטי עם האם — פנטזיה שמהווה ניסיון לתיקון בלתי אפשרי. צורת תיקון זו מובילה למעגליות שבה כל ניסיון לתקן את החוויה הפנימית באמצעות מגע עם אובייקט חיצוני נידון לאכזבה.
הכותבת סוקרת את הספרות על נושא התיקון ומדגישה התפתחויות עדכניות העולות מתוך עבודה עם אנשים הרחוקים מהעמדה הדפרסיבית ומתקשים לשאת חוויה של נפרדות. היא מזהה היבט חיובי מהותי של תיקון שאינו תלוי ביכולת לתפוס את האובייקט כנפרד, ומציעה כי בעבודה עם מצבים רגשיים פרימיטיביים, יש מקום להשתמש בהגדרה רחבה יותר של מה שניתן לראות כמעשה תיקון פרימיטיבי או כהקדמה לתיקון.
בהמשך לכך, דנה הכותבת בחשיבותה של פנטזיה זו אצל ילדה אוטיסטית, לצורך קידום ההתפתחות, ומובא תיאור של פנטזיה כזו אצל מטופלת מבוגרת שאינה על הספקטרום.
גב’ רות וינברג היא פסיכואנליטיקאית מנחה למבוגרים וילדים בחברה הפסיכואנליטית בישראל. במשך שנים רבות עבדה כפסיכולוגית קלינית ומדריכה במעון יום לילדים על הספקטרום האוטיסטי. בעבר חברת ועדת ההוראה וראש מסלול הילדים בחברה הפסיכואנליטית. כיום ראש מסלול ללימודי קליין בבית הספר לפסיכותרפיה של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. פרסמה מספר מאמרים על עבודה עם ילדים על הספקטרום ב – JCP, עורכת מדעית של תרגומי ספרות פסיכואנליטית בהוצאת תולעת ספרים. עובדת בקליניקה פרטית בתל אביב. תחומי העניין המרכזיים בעבודתה הם ילדים עם אוטיזם, וכן הגותו של דונלד מלצר.
מתקיים בערבה – אילת
יום רביעי, 27.05.26 / 19:00-21:30 הקרוסלה של האובייקטים הפנימיים / ד”ר תמר פלג
בהרצאה אדון בקבוצה ייחודית של מטופלים החווים בתוכם סחרור של קרוסלה עליה מצויים האובייקטים או בני המשפחה הפנימית. כל ניסיון לייצר נפרדות בתוכם פוגש אשמה אינסופית. סחרור זה מייצר מציאות ה”שואבת אותם פנימה” כך שהם לא מצליחים לייצר לעצמם חיים.
ד”ר תמר פלג, פסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מורה ומדריכה בתוכניות לפסיכותרפיה של החברה הפסיכואנליטית בתל אביב ובירושלים ובתוכניות נוספות לפסיכותרפיה.
מתקיים במרכז גפנים, אופקים
ליצירת קשר:
יפעת איתן פרסיקו, החברה הפסיכואנליטית, רכזת התוכנית yifat.eitan@gmail.com
טל פולצ’ק, עמך, רכז הבמה הדרומית לפסיכואנליזה tal_polachek@yahoo.com
דנה גרניט-ליכטמאייר, מרפאת הדקל, רכזת אילת והערבה dana.granit@gmail.com
