נולד בארה״ב ב 1925
עלה לארץ ב 1953
נפטר במילווקי, ארה”ב ב 1982
“ולבבו יבין ושב ורפא לו”
(ישעיהו, ו’, י’)
ד”ר מורטון קאופמן
נולד ב 21.7.1925, ב Waterbury, Connecticut, ארה”ב.
עלה לישראל בשנת 1953
נפטר ב 3.10.1982 ב Milwaukee, Wisconsin, ארה”ב
מורטון היה בן יחיד להוריו: ג’נט, עקרת בית וג’ורג’, רופא שיניים. ילדותו עברה עליו בניו אורלינס בתקופת המשבר הכלכלי. מערכת היחסים המורכבת בין הוריו, הביאה את אמו לנסוע חדשות לבקרים לפלורידה, לבית אחותה הבכורה, שם שהו תקופות ארוכות והדבר אילץ את מורטון להחליף בתי-ספר לעיתים מזומנות.
למרות שנחשב ל “ילד קשה” ו”מחולל צרות”, הוא היה תלמיד מצטיין, וסיים את לימודיו התיכוניים בגיל 16.
מורטון החליט ללמוד הרחק מבית הוריו, ולכן חיפש תחום לימוד שלא היה קיים באוניברסיטת טוליין שבניו אורלינס. כך הגיע ללימודי הרבנות. הוא החל ללמוד בחוג ללימודי יהדות אורתודוקסית בשיקגו, אולם נמצא כ ‘לא מתאים’ ולימודיו במוסד זה הופסקו.
בשנת 1942 החל ללמוד ב Hebrew Union College בסינסנטי, אוהיו. בשנת 1944 עבר
ל Jewish Institute of Religion בניו יורק, שם הוסמך לרב. במקביל, למד ספרות עברית באוניברסיטת קולומביה וסיים תואר MA. עבודת התיזה שלו עסקה בעבודותיו של המשורר העברי-אמריקאי אפרים א. ליסיצקי.
עם סיום לימודיו ביקר לראשונה בארץ ישראל, שם “נדבק” ברעיון הציונות והבטיח לעצמו לחזור ולחיות בארץ ישראל.
וכך, בהיותו בן 19, כתב ב 15 באוגוסט 1945 במהלך ביקורו בארץ ישראל:
“…The atmosphere is very tense these days. I expect something to happen, although it is dependent upon the plans in Washington and London. Although the Jews number only over a million, we are very strong, armed and determined. This is one time that Jewry shall not be a scapegoat, but with the land under our feet, and a purpose before our eyes, we shall use every means to save ourselves and build ourselves into a nation that has delayed its growth for so long a time.
I talk as though I have been through it all. Well, not quite. But Zionism, no, not the Zionism of pretty American lunches and meetings, but striving to build your own, has gotten into my blood. It shall be very difficult to leave at the end of the month. But don’t worry, I shall be back here…”
לאחר שובו לארה”ב, התגייס לצבא האמריקאי ושרת בקוריאה בתפקיד רב (Chaplain). שירותו נקטע בשנת 1946, כאשר רכב בו נסע, עלה על מוקש ומורטון נפצע קשה בעמוד השדרה, פציעה שגרמה לשיתוק בפלג גופו התחתון. לאחר מספר חודשי אישפוז ביפן ובארה”ב ותהליך שיקום ממושך, שב לעמוד על רגליו וחזר לתפקוד מלא.
עם שחרורו, החליט להשקיע את כספי מענק השחרור בלימודי בישול בבי”ס של Cordon Bleu בעיר Montpellier שבצרפת.
בשנת 1948 השתקע בלוס אנג’לס שם שימש כמנהל ‘בית הלל’ באוניברסיטת UCLA. בתקופה זו נישא למי שהיתה אשתו הראשונה ( ממנה התגרש כעבור מספר שנים).
בשנת 1952 בתקופת רדיפות הסנטור מקארתי, מכיוון שמורטון ואשתו היו מקורבים מאוד לאנשי הרוח והאינטלקטואלים בהוליווד, והכירו רבים מהפרסונות שנרדפו ע”י הסנטור, החליטו השניים לעזוב את ארה”ב. הם הגיעו לשכונת רחביה בירושלים, בה קבעו את משכנם.
מורטון נרשם ללימודי דוקטורט בפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו עסקה במושג הזמן בפילוסופיה היהודית הניאו-אפלטונית של ימי הביניים (1958).
בתפקידו הצבאי כרב, עסק, למעשה, גם במתן טיפול וייעוץ לחיילים, וגילה עניין בפסיכואנליזה. בהשפעת שכנו מרחוב בלפור, דר’ אריך גומפל, הצטרף למכון הפסיכואנליטי בירושלים והחל בהכשרה. הוא עבר אנליזה דידקטית אצל דר’ מרגרטה ברנדט. סיים את ההכשרה כעבור חמש שנים והתקבל בשנת 1960 כחבר שלא מן המניין לחברה הפסיכואנליטית בישראל.
לאחר סיום לימודיו במכון הירושלמי, נסע ב 1960 ללונדון, שם השתלם בלימודי פסיכואנליזה של הילד. הוא טיפל ב Hampstead Clinic בהדרכתם של אנה פרויד ודר’ דונלד ויניקוט ועם סיום הכשרתו בשנת 1962, חזר לארץ.
בשנת 1963 הציג את עבודת הגמר שלו: “Dostoyevsky and parricide”והתקבל כחבר מן המניין במכון.
בשנים שלאחר מכן עסק בטיפול פסיכואנליטי ופסיכותרפויטי בילדים ובמבוגרים. עם השנים עסק גם בהדרכה ובהוראה במכון.
בשנת 1968 נישא לכריסטינה. בשנת 1972 נולדה בתם ששי ובשנת 1976 נולד עודד.
בשנת 1977 במסגרת תפקידו כמזכיר החברה הפסיכואנליטית קידם ומילא תפקיד מרכזי בארגון ואירוח הכנס הבינלאומי של החברה הפסיכואנליטית בירושלים.
בשנת 1979 הביא לארץ את אמו ואחותה מארה”ב. התהליך תבע ממנו מאמץ גדול בשל גילן המתקדם.
חודשיים לאחר מכן לקה מורטון באוטם שריר הלב. הוא אמנם התאושש אך היה מוגבל מבחינה פיזית: הוא הפסיק לשחק טניס, ומעת לעת סבל מחולשה ומבעיות בלחץ הדם. בשנת 1981 עבר שני התקפי לב נוספים בהפרש של שלושה חודשים זה מזה, שגרמו נזק משמעותי לשריר הלב.
במקביל, לפציעה ממלחמת קוריאה היו השלכות על מצבו הפיזי והן הלכו והחריפו עד לגרימת נזק במיפרק הירך, שגרם לו כאבים עזים והגביל משמעותית את יכולת התנועה שלו.
הדבר הצריך ניתוח להחלפת מיפרק הירך, אך לבו לא היה במצב שאיפשר ביצוע ניתוח שכזה, ועל כן הוחלט שעליו יהיה לעבור קודם ניתוח מעקפים, כדי לשפר את מצב הלב . מרבית הקרדיולוגים בארץ סירבו לבצע את הניתוח, משום שלא היתה בארץ הטכנולוגיה הדרושה וכן משום שחששו כי קיימת סכנה שלא יעמוד בניתוח. לבסוף נמצא רופא ב Milwaukee שהיה מנוסה בניתוחים מורכבים והסכים לקבלו.
בספטמבר 1982 נסעו מורטון וכריסטינה לארה”ב. שם עבר את הניתוח שבמהלכו בוצעו ששה מעקפים ושהסתיים בהצלחה.
אולם, עשרה ימים אחר-כך הופיעו סיבוכים ואלה הובילו לתסחיף ריאתי, שגרם למותו.
מורטון נפטר ב Milwaukee ביום ראשון 3.10.1982. ארונו הוטס ארצה והוא נטמן בבית העלמין בגבעת שאול שבירושלים.
A wise man will make haste to forgive
Because he knows the true value of time
And will not suffer it to pass away
In unnecessary pain
(Samuel Johnson)
- נכתב ע”י ששי קאופמן, בתו של מורטון.