נולדה בפראג בשנת 1898
עלתה לארץ בשנת 1934
היגרה לארה”ב בשנת 1937
נפטרה בניו יורק בשנת 1966
לילי אסתר פלר-רוביצ’ק נולדה בפראג ב-28 בפברואר 1898, לבית יהודי עשיר. אביה, לודוויג רוביצ’ק, היה יצרן טקסטיל מצליח. לילי השלימה את לימודיה בבית ספר דובר גרמנית בפראג, ובשנת 1917 החלה לימודי ביולוגיה, והמשיכה ללימודי חינוך. בשנת 1920 עברה לילי לווינה כדי ללמוד פסיכולוגיה אצל שרלוטה וקארל ביהלר. בשנת 1921 עברה לילי הכשרה בלונדון אצל המחנכת מריה מונטסורי, מייסדת שיטת חינוך מונטסורי. זו השפיעה על חייה ועל התפתחותה המקצועית; בשנת 1922 פתחה לילי בוינה את בית הספר המונטסורי הראשון בעולם, Haus der Kinder” (Troststraße)”. בשנת 1930 ייסדה בית ילדים מונטסורי בוינה. בשנת 1925 החלה לילי להעביר הכשרות בחינוך מונטיסורי, והשקיעה מאמצים רבים בהפצת השיטה. היא ייסדה סמינר לגננות ומורות, לצד הכשרה מעמיקה של שנתיים בה השתתפו גם פסיכואנליטיקאים מוכרים, ביניהם אריק אריקסון. בשנים אלה עבדה לילי באגף לרווחת הילד בוינה, כיועצת בגני ילדים בעיר.
לקראת סוף שנות העשרים גברה התעניינותה של לילי בפסיכואנליזה, וביישומיה בתחום החינוך, והחלה להשתתף בסמינרים השבועיים של אנה פרויד באנליזה לילדים. לילי חלמה לשלב בין רעיונות הפסיכואנליזה ועקרונות החינוך המונטסורי, ועוררה דו-שיח ער בין החברה הפסיכואנליטית של וינה ובין אגודת מונטסורי של וינה. בתקווה להפוך את חזונה למציאות, יזמה לילי מפגש בין אנה פרויד ובין מריה מונטסורי. עם זאת, הפגישה לא צלחה, והביאה לתוצאה הפוכה – מונטסורי אסרה על לילי לחבר בין התיאוריה שלה והחשיבה הפסיכואנליטית. בעקבות כישלון מפגש זה, הלכה והתרחקה לילי ממונטסורי, והתמקדה בלימודי הפסיכואנליזה. ב-1931 השלימה את הכשרתה הפסיכואנליטית והפכה לחברה בחברה הפסיכואנליטית הוינאית. ההרצאה שהעבירה בערב קבלתה עסקה בחינוך מונטסורי ובחינוך פסיכואנליטי.
בשנת 1933 נישאה לילי לזיגמונד פלר Sigismund Peller (1890-1985), רופא ואקטיביסט סוציאל דמוקרטי, לימים הרופא הראשון שהצביע על הקשר בין עישון סיגריות וסרטן ריאות. בשנת 1934, בעקבות תוצאות מלחמת האזרחים באוסטריה שהובילה לרדיפתם של סוציאליסטית במדינה, הזוג פלר היגר לפלשתינה. הם התיישבו בירושלים, זיגמונד עבד כמרצה וחוקר באוניברסיטה העברית, ולילי הקימה בית ספר מונטסורי ראשון בישראל, לילדי מהגרים דוברי גרמנית. בשנת 1935 הפכה לילי לחברה בחברה הפסיכואנליטית בארץ ישראל. ב-1937 השניים היגרו לארצות הברית, בעקבות משרה שקיבל זיגמונד באוניברסיטת ג’ון הופקינס. ב-1940 עברו לניו יורק. במהלך מלחמת העולם השנייה עבדה לילי כיועצת חינוכית במסגרות לילדים שהוצאו מביתם, ומאוחר יותר החלה לעבוד באופן פרטי כאנליטיקאית לילדים. בשנים אלה הקימה קבוצת עמיתים לפסיכואנליטיקאים שאינם רופאים בניו יורק, והעבירה הרצאות בנושאי התפתחות הילד, בין היתר במחלקה לפסיכיאטרית ילדים בקולג’ אלברט איינשטיין ללימודי רפואה, ובמכון הפסיכואנליטי של פילדפיה, שם הפכה בהמשך לחברה של כבוד. למרות שבשנים אלה התמקדה בעיקר בפסיכואנליזה, המשיכה לעסוק בחינוך מונטיסורי, בהוראה, ופיתוח תוכניות הכשרה למורים.
ההישג הגדול ביותר של לילי היה הסינתזה שיצרה בין הרעיונות החינוכיים המתקדמים של החינוך האלטרנטיבי לבין ממצאי הפסיכואנליזה, וההבנות על הפסיכולוגיה של הילד. אלה באו לידי ביטוי במאמריה (המופיעים בסוף רשימה זו) וב-“בתי הילדים” שהקימה – גני ילדים בעלי אוריינטציה פסיכואנליטית, ששילבו בין שיטת ההוראה של מונטסורי, ועקרונות הפסיכולוגיה של הילד. ב”בתי ילדים” אלה הייתה סביבת מגורים שנועדה לתמוך בהתפתחות בהתפתחות הילד; הושם דגש רב על האינטראקציות של הילד עם סביבתו החברתית – הוריו, עם הגננת, ועם הילדים – מתוך הכרה בחשיבותן להתפתחות תחושת העצמי של הילד; ניתנה חשיבות רבה למשחק, כאשר גננות היו עורכות תצפיות על משחק בין הילדים כמקור אינפורמציה מרכזי על ההתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית והפיזית של הילדים. בשנותיה האחרונות, גבר העניין של לילי בתהליכי התפתחות השפה והתפתחות המשחק, והיא עסקה בחשיבותה של השפה והספרות למהלך ההתפתחות התקינה של הילד. במסגרת עבודתה לילי התכתבה עם ויניקוט, כפי שניתן לראות במכתב ששלח לה באפריל 1966. מכתבו של ויניקוט מתייחס להבחנה בין דחף וצורך ביחס לתלות ינקותית.
לילי נפטרה מהתקף לב בגיל 68, בעת שהייתה בבית הקיץ שלה בניו יורק.
מכתב של ויניקוט לפלר
5 April 1966
Dear Miss Peller,
In this letter I am trying to reply to the first paragraph of your letter of 28th March. It may seem rather strange that I should make this big distinction between desire and need. Nevertheless in my contact with the psycho-analytic society I was constantly in a state of frustration up till about 1944 because in the Scientific Meetings of the Society I constantly heard references to wishes, and I found that this was being used as a defence blocking the study of need. As a paediatrician I came to psycho-analysis very much aware of infantile dependence, and I found it exasperating that the only dependence my colleagues could envisage was dependence on the kind of provision that leads to id satisfactions. I took part in altering this, at least in so far as the British Society is concerned. On many occasions I drew attention to the fact that speakers were referring to infancy as if the beginning was a matter of instinct gratification. Gradually I found Miss Freud, and then others, using the word need, but it is a slow business and this same thing is at the root of one of our present troubles in the whole psycho-analytic movement.
Progress in the study of what a psycho-analyst can do in reference to borderline and schizoid personalities depends more than anything else on the recognition of dependence as something that refers to need. For instance, in anorexia nervosa and the common anorexias that have the same psychopathology, oral satisfaction has become a dissociated phenomenon, a kind of seduction. What is more important to the child is not eating, which at any rate leaves the child unseduced and existing as an individual (even if dying).
In my more recent writings you have noticed that I have tried to enumerate the psychotic-type anxieties which cluster round the word need. These have nothing to do with instincts. They have to do with such things as disintegration, depersonalization, the opposite of progress in emotional development, that is to say, annihilation, falling for ever, lack of contact with not-me objects, etc. You will find reference to this, for instance, in my book in the Hogarth Press (The Maturational Processes and the Facilitating Environment).
It would interest me to have your reaction to this reply that I am trying to make to your letter. It may be that you have already discussed these matters in the papers you have sent me which I must study. The trouble is that there is so much of importance which one has no time to read. I am very interested indeed in this problem which you refer to in your letter.
With every good wish,
Yours sincerely,
- W. Winnicott, F.R.C.P.
רשימת כתביה
WRITINGS (selection)
The Vienna “Children’s House”. School Reform 4 (4), 1925, 197-203
The children’s house. Montessori principles and architecture. The Structure 1 (8/9), 1926, 140-144
The principles of Montessori education. Z psa Päd 2 (10), 1928, 316-322
The most important theories of the game. Z psa Päd 6 (5-6), 1932, 248-252
Group education of small children from the point of view of Montessori pedagogy and psychoanalysis. Z psa Päd 7 (3-4), 1933, 93-121
On knowledge of the act of suicide. Psychological interpretation of statistical data. Imago 22 (1), 1936, 81-90
Incentives for development and means of early education. Psa Study Child 2, 1946, 397-415
Character development in kindergarten school. Mental Hygiene 32, 1948. 177-202
Libidinal stages, ego development, and play. Psa Study Child 9, 1954, 178-198
The school’s role in promoting sublimation. Psa Study Child 11, 1956, 437-449
Reading and daydreams in latency, boy-girl differences. JAPA 6, 1958, 57-70
Daydreams and children’s favorite books. Psychoanalytic comments. Psa Study Child 14, 1959, 414-433
Comments on libidinal organizations and child development. JAPA 13, 1965, 732-746
Freud’s contribution to language theory. Psa Study Child 21, 1966, 448-467
Psychoanalysis and public education. Reiss-Davis Clinic Bulletin 4, 1967, 10-17
The game in the context of drive and ego development (1968). In H. Röhrs (ed.): The game – a primal phenomenon of life. Wiesbaden 1981, 99-117
The game as a mirror of libido development. In G. Biermann (ed.): Handbook of child psychotherapy (1969). Frankfurt/Main 1988, 38-48
On Development and Education of Young Children. Selected Papers. Edited by E. N. Plank. New York 1978
LITERATURE + LINKS
Berger, Manfred: Lili Esther Peller-Roubiczek – Her life and work for Montessori education. The Child, Issue 20, 1996, 85-98
Beyerknecht, Claudia: Psychoanalytic pedagogy and Montessori pedagogy in the interwar period in Vienna. Mag. Phil. Vienna 2012 (July 13, 2021)
biografiA (11/1/2022)
Bugram, Christina, Verena Hofschwaiger and Elisabeth Wieland: Lili Roubiczek. Institute for Education and Educational Science, University of Graz, May 12, 2010 (September 19, 2019)
Eichelberger, Brigitte: Search for clues. On the trail of Lili Esther Roubiczek-Peller and the Vienna Montessori movement. In C. Zwiauer and H. Eichelberger (eds.): The child is discovered. Educational experiments in Vienna between the wars. Vienna 2001, 101-118 + pdf (July 13, 2021)
Ekstein, Rudolf: Lili E. Peller’s psychoanalytic contribution to teaching. Reiss-Davis Clinic Bulletin 4 (1), 1967
Hammerer, Franz: Maria Montessori’s pedagogical concept. Beginnings of realization in Austria. Vienna 1997
Mühlleitner, Elke: Biographical lexicon of psychoanalysis. Tübingen 1992
Zwiauer, Charlotte: Roubiczek-Peller, Lili. In B. Keintzel and I. Korotin (eds.): Female scientists in and from Austria. Life – work – impact. Vienna et al. 2002, 631-633
Zwiauer, Charlotte: Emma N. (Spira-)Plank (1905-1990): Psychoanalytically oriented Montessori pedagogy in Vienna from 1922-1938 and its transmission in emigration. In C. Zwiauer and H. Eichelberger (eds.): The child is discovered. Educational experiments in Vienna between the wars. Vienna 2001, 119-182
Wikipedia (July 13, 2021)
