נולדה בפרדס חנה ב 1938
נפטרה בירושלים ב 2002
:באתר
הספד של שמואל ארליך
הספד של אחיותיה
, אמיליה פירוניפרק של יעל מתוך הספר: פסיכואנליזה ומשחק
סרט על יעל
הספד שמואל ארליך
יעל חברתי – חברתנו,
אינני יכול לפנות אליך-לדבר עליך בלשון עבר. זה פשוט לא מתאים לך.
בימים ובשבועות האחרונים, לפני שהלכת מאתנו, היית נוכחת כל הזמן. פגישתנו האחרונה, פיזית,
שהיתה בבית החולים, איננה נחשבת. יש הרבה דבור בינינו שמתקיים בתוכי. אני רוצה לספר על פגישתנו הראשונה – ואני בטוח שלא תכעסי עלי בשל כך – לך ולכולנו. זאת הפגישה ששנינו זוכרים יותר מכל הרבות שהיו. היא הטביעה את חותמה על כל מה שהתרחש אח”כ, במשך עשרות שנים של חברות, למידה, עבודה, בילויים ושיחות נפש. זאת הפגישה ששנינו התיחסנו אליה בפגישתנו האחרונה, בבית החולים.
אני הייתי יחסית צעיר וטרי בתפקידי האחראי באיתנים. לא הכרנו, אבל התקשרת ובאת – צעירה, יפה וקורנת – לדבר… בעצם גם לדבר על עבודה או תפקיד אפשרי. אבל בראש וראשונה – באופן כה טפוסי לך – לדבר. ואכן דברנו. היתה בשיחה פתיחות מידית, סוחפת, מפתיעה, מספקת ומשאירה טעם של עוד.
התרשמתי עמוקות מכנות ותום אמיתיים, וגם מרגישות, חוכמה ועומק, ומנכונות עצומה ורצון ללמוד עוד ועוד. בשיחה הזאת, הראשונה, אמרתי לך את השטות שבמהלך השנים הפכה לבדיחה פרטית משותפת שלנו, שאין בך ולו עצם כפייתית אחת. אכן, כפי שכבר סיכמנו מספר פעמים, טעות קשה באבחנה. אבל אפשר היה להבין מזה כמה דברה אלי הנכונות שלך להתרשם, לספוג, לקלוט, לא לחרוץ משפט טרם עת, לא להתבצר בדעות ואידיאולוגיות, גם אם ישנן, להתמסר כולך למה שאת מאמינה בו.
אח”כ באו שנים של חברות – אישית, זוגית, מקצועית. והרבה מאד עבודה משותפת בחברה וסביב
תפקידים. נתת לי המון אמון ובטחון. וכמו באותה שיחה ראשונה – תמיד היתה בינינו הבנה מלאה, מין אחדות דעים שגם אם לא כללה הכל, היתה בה הידיעה הברורה מאיפה השני מדבר והבנה וכבוד,מעבר למלים, כלפי עמדתו.
התקופה של המחלה היתה קשה ביותר. לך כמובן, אבל גם לנו. למרות הקושי שהלך והתעצם, היה בך כוח – כוח של חיים, של השרדות, שלא מש ממך גם בסוף, בפגישה האחרונה בבית החולים. ואומץ לב.
ויושרה אינסופית.
מאד תחסרי לנו, יעל.
הקשבה בהורות ובטיפול כמכל מחיה וכהכנה ליכולת לשחק
יעל עופרים 1938-2001 – לצפייה לחץ כאן
