.
נושא התוכנית
עמדה אנליטית בין מציאות פנימית לחיצונית
26.11.24 – ערב פתיחה
3.12.24, 17.12.24, 7.1.25 – ענת שומן – על ביסקסואליות כעמדה נפשית
פרויד (1923) טען שבמבנה האנושי האוניברסלי מתקיימת דו-מיניות נפשית, המושפעת במהלך ההתפתחות מהזדהויות קדומות והפנטזיות הבלתי- מודעות הנגזרות מהן. ויניקוט (1966) תיאר את הביסקסואליות הנפשית כתופעה מעברית המתהווה בין מציאות פנימית לחיצונית, חווית עצמי המערבת יסודות נקביים וזכריים ומשתנה כל העת, הישג התפתחותי בתהליך התהוותו של העצמי.
בשלושת המפגשים שיעמדו לרשותנו ננסה לעקוב אחר גלגוליו של המושג ביסקסואליות נפשית בחשיבה הפסיכואנליטית, בין האדיפלי לארכאי, בין הגופני לנפשי ובין הבינארי והסופי לסזוריאלי והאינסופי. מתוך כך נדון במופעים קליניים בהם עשויים להסתמן שברים או נתקים במבנה הביסקסואלי היסודי ובהשתקפותם של אלה ביחסי ההעברה כרכיב משמעותי בתהליכי התפתחות והרחבה של העצמי. בהמשך נחשוב על העמדה האנליטית כעמדה ביסקסואלית השואפת לתנועה מתמדת בין מציאות פנימית לחיצונית, בין אני ללא-אני, בין הידוע ללא-ידוע. נקרא מתוך כתביהם של פרויד, ויניקוט, טסטין, הוזל, מקדוגל, קווינודוז וסנדלר.
21.1.25, 4.2.25 – יעל קירש גולדשטאוב – תשומת לב למציאות חושית- נפשית
“ה”התבוננות” הפסיכואנליטית עוסקת לא במה שהתרחש וגם לא במה שעומד להתרחש, אלא במה שמתרחש עכשיו. מעבר לכך היא אינה עוסקת ברשמי חושים או באובייקטים של חושים” (ביון, 1967). חשיבתו של ביון מציעה עמדה אנליטית המחפשת נתיב למגע עם אמת רגשית רגעית, ייחודית ולא רוויה. אמת המתקיימת על קו התפר שבין מציאות חושית ונפשית, פנימית וחיצונית, מודעת ולא מודעת. חיפוש זה דורש מהמטפל שלילה של זיכרון ותשוקה, תשומת לב מיוחדת והתמקמות בעמדה המאפשרת לשאת כאב, תסכול ואי ידיעה.
בבסיס עמדה זו ממקם ביון את פעולת האמונה. מדובר באמונה בקיומה של מציאות אולטימטיבית ואמת אולטימטיבית (o), אינסופית, לא נודעת וחסרת צורה. אמת שלא ניתן להגיע אליה, אבל האמונה בקיומה מהווה את התשתית לחיפוש שעומד בבסיס ההוויה הנפשית. פעולת האמונה מאפשרת תנועה וצמיחה נפשית, וסוללת את הדרך לתהליכים של גילוי ומפגש עם מציאות חושית-נפשית. במפגשים נקרא קטעים מתוך ‘הערות על זיכרון ותשוקה’ ו’מציאות חושית-נפשית’ (פרק 3 ב’קשב ופרשנות’) ונלמד על העמדה הטיפולית הייחודית שמציע ביון.
18.2.25 סדנא – פרטים ימסרו בהמשך.
4.3.25, 18.3.25 – חמוטל ענר ברוק – עמדה אנליטית בין מציאות פנימית לחיצונית
“אחד העקרונות המרכזיים ביחס לעמדה האנליטית הוא שכל העניין שלנו מרוכז במטרה אחת, והיא חקר נפשו של אדם זה, שלמשך זמן נתון נמצא במוקד תשומת הלב שלנו. בהתאם לזאת, כל דבר אחר, לְרַבּוֺת תחושותינו האישיות, מאבד זמנית מחשיבותו”.
(קליין, 1936, בתוך שטיינר, ג’. 2017, תרגום לעברית 2023)
נדון בקטעים מתוך הרצאות של מלאני קליין על הטכניקה הטיפולית. נכנס לעומק החשיבה לגבי העמדה הטיפולית כפי שמביאה אותה קליין, לגבי אספקטים שונים של הקשר בין המטפל למטופל, והחשיבה על התמקמות המטפל, שהיא צידתו במפגש הטיפולי.
נחשוב על ההקשר לעבודה האישית שלנו היום.
1.4.25, 22.4.25, 6.5.24 – אורנה לירון בורנפלד – “ויהי במחצית הדרך של חיינו”[1]: מחשבות על אמצע החיים
במפגשים נתבונן על אמצע החיים (midlife), כדוגמא לנקודת מפגש עוצמתית בין מציאות חיצונית לפנימית.
אליוט ז’אק (1965) במאמרו פורץ הדרך, Death and the midlife crisis, מציין כי המאפיין המרכזי של “אמצע החיים” הוא הכניסה למרחב הפסיכולוגי בו המציאותיות והבלתי נמנעות של המוות האישי נהיות עובדה. הילדות והעלומים הסתיימו ויש להתאבל עליהם. באופן פרדוכסלי נכנסים לשיא המימוש של החיים אבל יש גם תאריך תפוגה: המוות מחכה.
נתבונן דרך זוויות שונות על התגובה הנפשית להכרה שהחיים לא ימשיכו לנצח, שיש גוף שמזדקן ובריאות שמידרדרת. הכרה ששמה גבול לאומניפוטנטיות, מפגישה בעוצמה עם הסופיות והחסר, מטלטלת איזונים קודמים ומעוררת הרבה פעמים תחושת דחיפות של “הזדמנות אחרונה” לשינוי ולמימוש עצמי במציאות. הפצע הנרקסיסטי נפתח מחדש בתנאים אלו והמאבק על שמירת איזונים של ערך עצמי, אינטימיות זוגית ומיניות הינם נושאים מרכזיים, כמו גם ההתמקמות המחודשת בין ההורים המזדקנים לילדים הגדלים, באופן שיאפשר העברת הלפיד לדורות הבאים.
1 מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה בתירגום אריה סתיו
20.5.25, 10.6.25, 24.6.25 – יעל מגל – ההתבוננות ה’ביוניאינית’ בקליניקה – על מציאות פנימית או חיצונית?
בזמן שיעמוד לרשותנו נתוודע לחשיבתו של ביון תוך כדי חיבורהּ לקליניקה. נקרא יחד במאמרו פורץ הדרך: ‘על היהירות’ (1957), המהווה את חציית הרוביקון ואת פתיחתה של דרך עצמאית בחשיבה הפסיכואנליטית. כדרכו, ממשיך כאן ביון את מסורת קודמיו ובה בעת פותח מרחב חדש על ידי הכנסתה של הסביבה הממשית וההתבוננות ב’כאן ועכשיו’ על יחסי מיכל/מוכל כפי שבאים לידי ביטוי במפגש מטפל/מטופל.
8.7.25 – ערב סיום