מיועד לבוגרי התכנית מכל השנים
סמסטר א’
9:30-11:00 – אחדות אנליטית – הפסיכואנליזה של ההתמסרות – גב’ סופי דביר
“אינני רוצה להופיע כמבקר את עמיתיי, אך בזמן האחרון אני יותר ויותר משוכנע שפסיכיאטרים ופסיכואנליטיקאים אינם מאמינים בסבל נפשי ואינם מאמינים בשום טיפול בו… באופן יסודי, הם אף פעם לא מגיעים אל נקודה בה ירגישו כי האדם המגיע לחדר טיפול סובל ממש וכי יש גישה לכך שהיא בדרך הנכונה…אבל לא, כן אני יודע, יכולת טכנית ( פרשנית) שבקלות רבה נרכשת , נוטה ליצור מחסום כנגד הדבר האמיתי… ( ביון, 2005).
אז מהי הדרך הנכונה לא לייצר את המחסום? או לייצר מגע ישיר עם הדבר האמיתי? כאשר הדבר האמיתי הרבה פעמים הוא הלא נחשב, הלא ידוע, דבר ללא ייצוג?
ואיך, מעבר להבנת החשיבות של רגרסיה, פחד מהתמוטטות ואזורי קטסטרופה, עובדים עם המטופל – מאפשרים לחוות את החוויה שלא נחוותה, אשר מתקיימת לראשונה, בטיפול, בין המטפל והמטופל?
עבורי זו אופנות אחרת של עבודה אנליטית אשר לא קיימת, אלא נהיית…יחד עם המטופל become not known , אשר יכולה להיווצר אך ורק מתוך התחברות, הינכחות ואחדות עם המטופל.
אחדות רגשית, תודעתית, חווייתית אשר אינה שמה דגש על לדעת או להבין את הדבר, אלא על לחיות מחדש או לראשונה את מה שקרה ולא נחווה – הפעם ביחסים הטיפוליים…
“אחרי להיות לעשות, קודם – להיות מי שעושים עבורו” ( וויניקוט).
אז, אחרי לחוות להבין ולדעת, קודם להיות מי שחווים עבורו ואיתו…
זוהי פסיכואנליזה של התמסרות, של המטפל אל המטופל, אל עברו ולתוך עולמו, בחיפוש, שמיעה והקשבה לצעקה האחרונה שנשמעה, לפני שהתקווה נעזבה.
בקורס נתמקד בקראית מאמרים קליניים (הדגש הוא על מקרים קליניים) ועל הבנת התמקמותו של המטפל ואופנות עבודה קלינית הנובעת ונוצרת מתוך אחדות עם המטופל.
הקורס יתבסס על מאמרים של וויניקוט, ביון, חאן, אייגן, אוגדן, גאנט, בומברג, בולאס , אוגדן, אשל ועוד…
11:15-12:45 – מחצית ראשונה של הסמסטר – יצירתיות ומציאות – הגות של פרדוקסים – בבודהיזם ובפסיכואנליזה – גב’ מיקי פטרן
בקורס – נרענן ונעמיק רעיונות בודהיסטיים, שבהם נגענו בסמסטר א’ 2023-24, ובחיבור שלהם לרוחו של ויניקוט וממשיכו – מסוד חאן. נעמיק הבנה של תהלכי העברה והעברה נגדית – דרך קריאת מאמרים קליניים ושיתוף מקרים מהקליניקה. הקורס מיועד ומתאים גם למי שלמדו על ויניקוט ובודהיזם בסמסטר א’ 2023-2024 וגם למי שלא למדו בו .
11:15-12:45 – מחצית שנייה של הסמסטר – הלכה ומעשה בקליניקה לפי פסיכולוגיית העצמי – קריאה בהרצאות שיקגו של היינץ קוהוט – ד”ר גיא אור
בקורס נעסוק בעקרונות הטיפול לפי הבנתה של פסיכולוגיית העצמי את התהליכים המביאים להפנמה ממירה, כלומר לשינוי וריפוי, נעסוק בשפת ההבנה ושפת ההתערבות על פי גישה זו, עם התמקדות בהעברה והבנתה כהעברה של צרכי זולת-עצמי, וזאת תוך בחינה של מצבים קליניים שונים.
סדנת חורף – המהפכה הקוונטית של ביון – גב’ נעמי בר (שני ימי ה’ עוקבים בסוף הסמסטר בשעות 9:30-12:45)
ביון הכניס את מושג ה-O לכתיבה התאורטית שלו כבר ב-1965 בספר “טרנספורמציות”, אבל הרחיב והעמיק אותו בספר “קשב ופרשנות” שיצא לאור ב-1970. בסדנה נקרא יחד בקריאה תלמודית את הפרק השלישי בספר, המרחיב ומעמיק את הבנת המושג. אם את המהפכה הראשונה של ביון, שהמאמר ‘תיאוריה של חשיבה’ מייצג אותה קיבל העולם הפסיכואנליטי בזרועות פתוחות, אזי המהפכה השנייה שמושג ה-O עומד במרכזה עוררה ויכוחים, קונפליקטים ותגובות סוערות. יש המשווים את המהפכה שביון הכניס לעולם האנליטי בעזרת המושג הזה למהפכה שהכניסה הפיזיקה הקוונטית לעולם הפיזיקה הניוטונית.
בסדנה ננסה להבין את המושג שמעצם הגדרתו איננו ניתן לידיעה ונראה איזו עמדה טיפולית נדרשת מהמטפל בחדר הטיפול.
סמסטר ב’
9:30-11:00 – מחצית ראשונה של הסמסטר – מופעים פסיכוסומטיים בילדים ובמבוגרים – כשהגופני מדבר את הנפשי – גב’ יהודית נייגט
המפגש עם מופעים פסיכוסומטיים מוכר לנו מראשית הפסיכואנליזה כמו גם מהפרקטיקה הקלינית ביום יום.
בסמסטר א’ נקדיש שישה שיעורים לחקירה והתבוננות בתופעות “היסטריות” ובמכאובים גופניים כמסמנים נפשיים דרך קריאת מאמרים ומקרים קליניים. נתייחס גם לשאלה כיצד אירועי ה7 באוקטובר, לרבות ההתקפות המזוויעות על הגוף, השפיעו על אופיין של התלונות והסימפטומים של מטופלנו.
9:30-11:00 – מחצית שנייה של הסמסטר – כתיבתו המוקדמת של ביון – גב’ ליהי נוי-ניצן
בסמינר נקרא ביחד במאמר שכתב ביון בשנות החמישים –”Language and the schizophrenic” (1953). מאמר זה שייך לתקופה שרבים מכנים אותה “ביון המוקדם”, ומנגידים אותה בזאת מהתקופה המכונה בפי רוב כיום – “ביון המאוחר”. חלוקה זאת פוגעת, בעיני, ביכולת שלנו לקרוא את מאמריו של ביון תוך התייחסות ולמידה מרצף ההתפתחות שמאפיינת כל כך את חשיבתו. נקרא במאמר זה מתוך נקודת מבט זו – נבחן את התפתחות החשיבה שלו ושל רעיונותיו המרכזיים בשנים אלו, הן מזווית השנים שבהן הם נכתבו (כתיבתו המוקדמת) והן מזווית רטרוספקטיבית, תוך התחלת היכרות עם כתיבתו המאוחרת.
כהקדמה לקריאה במאמרים אלו נתחיל בקריאת מאמרו של פרויד Formulations on the Two Principles of Mental Functioning מ – 1911. מאמר זה נתפס כמכונן בחשיבתו של ביון והרעיונות שמועלים בו מהווים בסיס לחשיבה שהחל לפתח בשנים שאותן נחקור בסמינר.
11:15-12:45 – על פרדוקס ההרסנות והאהבה – קריאה במאמרו של ויניקוט על השימוש באובייקט* – גב’ אירית דוידוביץ’
מושג הפרדוקס הינו מושג קשה לתפיסה בתארו את הבלתי אפשרי, הטומן בחובו, פעמים רבות, גרעין של אמת גדולה; ניגודים, שבעוד הם סותרים זה את זה, הם מכוננים זה את זה.
ויניקוט ניסח בכתביו פרדוקסים התופסים משהו מהותי מנפש האדם, הנוטה כמוהם לחמוק מהבנתנו. אחד המרכזיים שבהם הוא פרדוקס ההרסנות והאהבה – תהליך אינסופי שבו אנחנו והאחרים המשמעותיים בחיינו הופכים עבור עצמנו למציאותיים יותר ויותר.
בקורס נקרא קריאה משותפת במאמר החשוב הזה וכן נאיר אותו בעזרת מאמרים שנכתבו על ידי אוגדן, אייגן, וויניקוט עצמו ועוד, בניסיון להבין אותו לעומקו ולהפוך אותו לשימושי עבורנו.
*ד.ו. ויניקוט (1971). השימוש באובייקט והתייחסות באמצעות הזדהויות. בתוך משחק ומציאות (1995). עורך: ר. קולקה, תל אביב: עם עובד.
סדנת קיץ – התשמע קולי? על קולם הלא נשמע של קורבנות הטראומה – ד”ר הילית אראל-ברודסקי (שני ימי ה’ עוקבים בסוף הסמסטר בשעות 9:30-12:45)
הרגע בו אדם הופך לקורבן של טראומה הוא רגע שעולמו התמוטט עבורו באחת. עולמו לעולם לא יחזור להיות כשהיה ואמונו בעצמו ובאחר קורסים. הביטחון בתחושת ההמשכיות שלו ושל עולמו קורסת אף היא והאירוע הטראומטי, גם אם הסתיים ממשיך ומתגלם בחיי היומיום שלו. כיון שהאירוע היה קשה מכדי שהאדם יוכל להיות נוכח בו ולהיות במגע איתו, הוא רודף אותו וטורף את יומו ואת שנתו. הפרדוקס הגדול בטראומה הוא שהאירוע המשמעותי ביותר עבור האדם הוא גם האירוע העלום ביותר עבורו. הוא אינו נמצא במגע איתו ובו זמנית האירוע אינו מניח את דעתו ומחלל את נפשו. בסדנא ניגע בפרדוקס הטראומטי ובמחשבות על עדות ונתבונן בעבודת ההסמלה, בכפיית החזרה וברכיבי הביתא שניתן למצוא ביצירות האמנות שנוצרו סביב ה-7/10 . אלו יסייעו לנו לבחון את המהלך הנפשי שמתרחש סביב אירוע טראומטי בסדר הגודל הזה. נקרא מכתביהם של כותבים מרכזיים בתחום ונשתמש באמנות כדי לבסס את מחשבותינו במקומות בהם השפה, בצל הטראומה, קורסת.
