מיבשן, ד”ר נעמי

הוריה של ד”ר מיבשן עלו מרומניה מעט שנים לפני הולדתה והתמקמו בתל אביב. אביה ,ד”ר אברהם מיבשן, היה מורה לעברית ופעיל ציוני. בין שאר תפקידיו היה מזכירו של מאיר דיזנגוף ראש העיר. אמה, רוזה, חונכה בוינה בצעירותה ולמדה אמנות.

בהיותה תינוקת, הוריה עזבו את הארץ מסיבות אישיות ומשפחתיות וחזרו לתקופה לרומניה, שם עדיין למד אחיה הבכור של נעמי, ד”ר אשר מיבשן. משם, המשפחה עברה להתגורר בארגנטינה, בואנוס איירס, שם אביה אברהם הפך לראש הקהילה היהודית- ציונית. במקביל פתח  האב הוצאת ספרים בשם Candelabro  שעסקה בספרות יהודית- ציונית. 

בבואנוס איירס, נעמי למדה בבית ספר אנגלי והצטיינה בספורט ובשפות אותן ידעה עוד מהבית. היא גדלה בבית צנוע, תרבותי מאוד, בו דוברו מספר שפות. באופן טבעי, בגיל 15 התחילה לעבוד כמתרגמת , עבודה ממנה התפרנסה שנים רבות.

נעמי נישאה לד”ר יצחק גולדנברג, עורך דין יליד ארגנטינה שהפך עם השנים לראש הקהילה היהודית בארגנטינה ואחרי כן של כל דרום אמריקה. מנישואים אלו נולדו שתי בנות, אנלייה ורותי. ברבות השנים,הפכה  אנלייה לאמנית ומטפלת באמנות, ורותי לפסיכואנליטיקאית.

בהיותה אם צעירה, נעמי התוודתה לתורת הפסיכואנליזה וכך הגיעה ללמודי רפואה בכוונה להפוך לאנליטיקאית. במהלך הלימודים התחילה אנליזה אצל מריה (מימי) לנגר, אנליטיקאית שעסקה וכתבה בעיקר על נשיות ומיניות והתפתחות נשית. קשר זה היה רב השפעה על המשך התפתחותה האישית והמקצועית.

נעמי היתה מודרכת ותלמידה של רבים מאותם אנשים שהביאו את תורתה של מלני קליין לארגנטינה ודרום אמריקה, בינהם הורסיו אטשגושן (Horacio Etchegoyen). יחד איתו ועם אחרים כמו רבקה ולאון גרינברג, דוד ליברמן, פישון ריוויר, והרבה נוספים, הפכו לקבוצה חזקה שביססה את יסודות הפסיכואנליזה המקומית. במסגרת חברויות אלו, היא נסעה אל פנים הארץ במסעות הוראה והדרכה, כמו גם לארץ השכנה, אורוגווי.

בהמשך, היתה באנליזה אצל ווילי ברנגר, ועבדה ופרחה במקצוע שהיה אהבת חייה ותשוקתה.

בסוף 1972, נעמי עלתה לארץ. ההחלטה היתה מושכלת ונבעה מערוב סיבות: המצב הטרום-דיקטטורי בארגנטינה, הרגשת השייכות הטבעית לישראל, הרצון להשתלב בעבודה פסיכואנליטית וקהילתית בארץ.  כך הגיעה להתגורר ברמת גן בכוונה להשתלב במרפאת רמת חן בעידודו של פרופסור בריל. ברמת חן עבדה עד הפנסיה המאוחרת, כאשר רוב השנים ניהלה את המקום- מינוי אותו קיבלה מפרופסור בריל ביציאתו לגמלאות. במרפאת רמת חן הנחילה את הפסיכואנליזה שהביאה איתה מארגנטינה, בנתה מסגרות של קבוצות לימוד והדרכה, וראתה במקום הזה הגשמת חלום בו יש שילוב בין עבודה קהילתית, למידה, וגישה פסיכואנליטית.

 מייד עם הגיעה לארץ ,ד”ר מיבשן הפכה חברה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, ועד סוף ימייה לימדה, הדריכה וטיפלה בדור שלם של אנליטיקאים ומטפלים. במקביל,  הפך גם החוג לפסיכוטרפיה באוניברסיטת תל אביב לבית  נוסף עבורה להוראה ולהדרכה. 

“תורתה” של נעמי אופיינה  ברוח החשיבה הדרום אמריקאית הקלייניאנית אותה למעשה הביאה לארץ ובשילוב עם אישיותה המיוחדת . ראייתה האנליטית, שהשתלבה באורח ייחודי וזורם באישיותה הצנועה, הנדיבה והסובלנית- כל אלה הפכו למסמנים ולמסמלים שלה.

בשנים האחרונות לחייה חלתה נעמי באלצהיימר, ונפטרה בגיל 90 בעין הוד.