ליבובסקי, ד”ר אפרים

ד”ר אפרים ליבובסקי

תמונות של ד”ר אפרים ליבובסקי בנעוריו ובבגרותו

משפחת המוצא:

אפרים נולד ב 1924 בבית החולים הצרפתי דונולו שביפו וגר בילדותו ברחוב נווה שאנן שבדרום תל אביב. הוא נפטר  ממחלת האלצהיימר, שסבל ממנה במשך תשע שנים, בשנת 1993. על מצבתו כתבה המשפחה: “חכם לבב ואמיץ כוח” (מתוך: איוב, פרק ט’, פסוק ד’).  הוא היה הבן השני להוריו מיכאל ולאה ליבובסקי. מיכאל ליבובסקי עלה לארץ ב-1910, כשהיה בן שש-עשרה מאודסה שבאוקראינה עם תנועת נוער ציונית. במסגרת ארגון ‘השומר’ הוא שמר בחוות סג’רה, יבניאל, כנרת ומנחמיה. משנת 1915 הצטרף  לאגודת ‘המגן’  בראשותו של לישנסקי ושמר בחוות רוחמה וכנראה גם בחוות נוספות. לאחר התפרקות אגודת ‘המגן’ פעל ברשת ניל”י וב-1917 נשלח לרגל בתוך מערך הצבא התורכי ליד פתח תקווה, כדי להעביר דיווחים לצבא האנגלי. החיילים התורכים תפסוהו, ירו בו ופצעוהו ברגלו. הוא הצליח להימלט, והגיע לבית החולים דונולו ביפו, שם פגש את האחות לאה לבית סטריכר, שהגיעה לארץ מביאליסטוק שבפולין, והפכה לימים לאשתו. מיכאל ליבובסקי הפך לקבלן  בניין ולקח חלק בין היתר בבניית בית הכנסת הגדול של תל-אביב העומד על תילו עד היום ברחוב אלנבי. מוצא המשפחה הוא מהעיר לבוב שבאוקראינה ולכן שם המשפחה במקור היה ‘לבובסקי’ כלומר מלבוב, אך בארץ התקשו לבטא את השם ולכן הוא הפך במשך הזמן ל-‘ליבובסקי’. אפרים (שניקרא כך על שם סבו אפרים, אביו של מיכאל), למד בביה”ס היסודי לבנים בתל אביב. הוא גדל בתוך מציאות רוויית טרגדיות. בגיל עשר חלה במחלת בכטרפ- דלקת חוליות מקשחת (Ankylosing Spondylitis), לכן הוא לא יכול היה לעסוק בספורט ולא שירת בצבא. הוא נזקק בהמשך חייו למקל אחד או שניים לשם הליכה. המגבלה הגופנית הפכה אותו לאיש ספר. את התיכון סיים בגימנסיה הרצליה. באותה שנה שחלה, ניפטר אחיו הגדול משה בהיותו בן חמש-עשרה מדלקת ריאות, אובדן שהשפיע קשות על אימו ורדף אותו כל חייו. היו לו עוד שתי אחיות צעירות ממנו בת-עמי ותמר, שהיגרו לארה”ב, והקימו משפחות בשיקגו שבמדינת אילינוי

המשפחה הגרעינית:

באופן די מדהים חזר על עצמו סיפור ההתאהבות באחות  שלושים שנה מאוחר יותר כאשר אביו התאהב באימו. הוא היה אז פרקטיקנט בביה”ח בילינסון והכיר את שולמית אהרוני, שלמדה בביה”ס לאחיות. המיתוס המשפחתי מספר שהיא שמעה אותו מתעניין במקור שמו של מטופל שלו והיא התרשמה מכך שמדובר ברופא שמתעניין  באדם ולא רק בחולה שלפניו. הם נישאו ב 1957 והביאו לעולם שלושה בנים דורון (1959), אמיר (1964-2016) ויורם (1968).

לימודים אקדמיים:

הוא למד באוניברסיטה העברית MA  במדעי הטבע וסיים את לימודיו ב-1953. את לימודי הרפואה סיים ב-1956 והשלים את ההתמחות פסיכיאטרית ב-1962. הוא הגיש את עבודת הדוקטורט שלו ב-1956 ונושאה היה שימוש בתערובת של פטידין- פנרגן שהייתה מיועדת להקל על הצירים בעת הלידה. לימים זהו החומר שמוכנס לאפידורל.

קרירה מקצועית כקלינאי:

1956 ביה”ח בילינסון: פרקטיקום

1957-1962 ביה”ח שלוותא, גהה ואברבנאל: התמחות בפסיכיאטריה

1962-1965 ביה”ח אברבנאל:  עבודה כמומחה בפסיכיאטריה

1965-1972 קליניקה פרטית

1972-1985 ניהול המרפאה לבריאות הנפש בהרצליה

קריירה פרטית כקלינאי:

הוא  עסק בפסיכואנליזה, בהיפנוזה וכן  ב- ECT במרפאתו הפרטית. כמו כן עסק במתן חוות דעת לבית משפט. אחד המקרים המפורסמים להם כתב חוות דעת היה המחבל היפני קוזו אוקמוטו שיצא מלבנון בשליחות החזית העממית לשחרור פלסטין והיה ראש חולית מחבלים מתאבדים שביצעה טבח  בשדה התעופה לוד בשנת 1972 (בו נרצח אחיו של נשיא המדינה דאז אפרים קציר). ד”ר אפרים ליבובסקי טען כי קוזו אוקמוטו כשיר לעמוד לדין בישראל. קוזו אוקמוטו היה המחבל היחיד ששרד מהפיגוע. הוא קיבל שלושה מאסרי עולם ושוחרר אחת עשרה שנה מאוחר יותר בעסקת ג’יבריל. ד”ר אפרים ליבובסקי היה אדם חילוני אך היה לו ידע עצום ביהדות. הוא הפך מקובל על הקהילה החרדית בבני-ברק ורבנים היו מאשרים לחברי הקהילה החרדית להגיע למרפאתו על מנת לקבל אבחון או טיפול.

קרירה פסיכואנליטית:

ד”ר אפרים ליבובסקי עבר פסיכואנליזה אצל  דר’ משה וולף שכידוע היה תלמידו של פרויד. ככל הנראה היה מודרך של גרדה ברג שהכירה את פרויד הכרות אישית. הוא שימש כמדריך בחברה הפסיכואנליטית. בהמשך הקים עם קולגות שעברו גם פסיכואנליזה אצל  משה וולף, מכון לפסיכותרפיה ע”ש דר’ וולף שעבר בין מספר כתובות בתל-אביב (רחוב בר-כוכבא, רחוב אונקלוס 28, רחוב ז’בוטינסקי 155 ולבסוף ברחוב רנ”ק 15). הכתובת האחרונה ברחוב רנ”ק שימשה כבית הוריו לפני שעבר לשם המכון. הבית נמכר לפני 25 שנה.

עיסוקים נוספים:

ד”ר אפרים ליבובסקי  היה מעורב בהקמת ביה”ס לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב וגם לימד בו. כמו כן לימד במכון להכשרת עובדים סוציאליים במשרד הרווחה. הוא כתב עם קולגות חומרים שונים אך לא פירסם.

חומרים שהיה עסוק בהם:

1. הוא נשא הרצאה בשם “מקרי גילוי עריות בארץ” מטעם בית חולים אברבנאל בתאריך 20.6.1963 בפני החברה הנוירופסיכיאטרית בבית הרופא בתל-אביב.
2. הוא עבד על הנושא: “הרצח כגילוי מקסימלי של תוקפנות והמניעים לכך” ביחד עם פרופסור הקר המקים והמנהל של בית החולים אברבנאל וד”ר יהודית שפיץ הפסיכולוגית הראשית שם.
3. הוא התעניין בנושא הומוסקסואליות בקרב בני ישיבות בשל היכרותו עם הקהילה החרדית בבני ברק.
4. הוא עסק בנושא “פשר החלומות ביצירתו של ש”י עגנון” ביחד עם ד”ר יהודית שפיץ אך חלה לפני שהספיק להשלים עימה את העבודה. (לימים התפרסם ספר בשם “פשר החלומות ביצירותיו של ש”י עגנון ע”י דבורה שריבוים אך ככל הידוע לא היה קשר בינה לבין ד”ר ליבובסקי)

בשנת 1985 חלה באלצהיימר והפסיק את פעילותו המקצועית עד שנפטר בהיותו בן 69.