נפטר בירושלים בשנת 1982
כיהן כנשיא החברה הפסיכואנליטית בשנים 1955-1970 לחילופן עם אריך גומבל
היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי ישראלי בכיר
פרופסור ויניק השתלם בפסיכואנליזה בברלין ווינה
ניהל את שלושת בתיה”ח הפסיכיאטרים הציבוריים בארץ
היה חבר ועדה שהכינה את התחיקה הפסיכיאטרית בארץ
קורות חייו
נולד באוסטריה בשנת 1902. למד רפואה בעיר ברסלאו בגרמניה (כיום ורוצלב בפולין) וסיים את לימודיו בשנת 1926.
בימי מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, הצליח לעלות לארץ ישראל. באותה שנה קיבל מינוי של מנהל בפועל של מוסד פסיכיאטרי בבני ברק שנקרא אז בשם “ביתן”, שאת שמו הסב ל”גהה” על פי עצת דוד רמז (לפי ביטוי שנשאב משירו של חיים נחמן ביאליק “אל הציפור”, מהפסוק “לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ”); המוסד נקרא כיום מרכז לבריאות הנפש גהה.
בשנת 1950 נתמנה למנהל בית החולים הפסיכיאטרי טלביה בירושלים. בשנת 1954 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1972 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. ויניק המשיך בתפקידו בבית החולים טלביה עד לשנת 1973, ומאז שימש כיועץ במרפאת רות המסונפת לבית החולים טלביה. בשנת 1980 פרש לגמלאות.
נפטר בשנת 1982, בגיל 80.
פעילותו המדעית
ויניק היה המייסד והעורך של כתב העת “The Israel annals of psychiatry”. הוא נמנה עם חברי החברה המלכותית לפסיכולוגיה רפואית בלונדון. ויניק היה פסיכואנליטיקאי וחבר בחברה הפסיכואנליטית בישראל. בין השנים 1961 ל-1964 שימש כנשיא איגוד הפסיכיאטריה בישראל.
פעילותו כעד מומחה
ויניק העיד כעד מומחה במספר משפטים חשובים שהתנהלו במדינת ישראל בשנותיה הראשונות:
· בשנת 1952 הופיע כעד ההגנה במשפטו של זלמן מנדלברוט, פועל בבית החרושת אתא]] שברגע של טירוף ירה למוות באחד הפועלים ופצע שניים אחרים. בעדותו קבע כי הנאשם לא היה אחראי על מעשיו מחמת דחף בלתי נשלט. בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם. אך בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של הנאשם, בהסתמך על עדותו של ויניק וקבע את ההלכה הנקראת “הלכת מנדלברוט” לפיה אם אדם ביצע עבירה מתוך דחף שלא היה יכול להשתלט עליו, “דחף לאו בר כיבוש” כלשונו של בית המשפט, הוא יהיה פטור מאחריות פלילית.
· בשנת 1961 הופיע כעד מומחה מטעם ההגנה במשפט רצח פולה אליעז, אשתו של המשורר רפאל אליעז, בידי המאהבת שלו, עליזה פאנו, פרשה שהסעירה את המדינה באותה תקופה. הוצגו עדויות כי הנאשמת סבלה מהפרעה נפשית. ויניק, שהופיע כעד מטעם הסנגוריה, אמר בעדותו כי לדעתו כל הפרעה נפשית היא במידה מסוימת מחלת נפש ועל כן הנאשמת אינה אחראית למעשיה. בית המשפט קיבל את עמדתו המנוגדת של פסיכיאטר אחר שאמר כי ההפרעה הנפשית של הנאשמת לא הגיעה גדר של מחלת נפש והרשיע את הנאשמת
· בשנת 1969 הופיע כאחד העדים המומחים במשפטו של מייקל רוהאן, האזרח האוסטרלי שהצית את מסגד אל-אקצא. בעקבות העדויות פסק בית המשפט כי האיש אינו בר עונשין והוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי.
כמו כן מילא בשנת 1956 תפקיד חשוב בפרשת רצח מירה ארצי, כאשר בעקבות בדיקתו וחוות דעתו זכה חיים
שמחון, רס”ר בצה”ל שהורשע בהריגתה של בת קיבוץ דגניה א’ מירה ארצי, בחנינה, ושוחרר מן הכלא.
מתוך ויקיפדיה
Winnik, H. Z., Moses, R., & Ostow M. (1973). psychological bases of war. New York, Quadrangle Press.
Winnik, H. Z. (1977). Milestones in the development of psychoanalysis in Israel. Isr. Annals. Psychiatry & Rel. Disc., 15:85-91.