וייס- שטטהגן, עליזה

נולדה בברלין ב 1898
עלתה לפלסתינה ב 1922
נפטרה בחיפה ב 1988

עליזה וייס-שטטהגן נולדה ב7.9.1898 בברלין, למשפחה בורגנית מתבוללת, השלישית מבין ארבעת בנותיהם של אלפרד ואגנס שטטהגן. מספרים שעוד כילדה הייתה עצמאית, מורדת במוסכמות, בעלת חשיבה מקורית ויוצאת דופן. היא סיימה את לימודיה התיכוניים, ובשנת 1915, בהיותה בת 17 בלבד החלה לעבוד כלבורנטית במעבדה בקטריולוגית. בשנת 1918, עם סיום מלחמת העולם הראשונה, נסעה ללמוד בבית הספר הגבוהה לנשים בלייפציג, בסמינר לגננות ולפדגוגיה. שם פגשה עליזה את זיגפריד ברנפלד, מפגש שהשפיע על מהלך חייה בשנים הבאות. היא נסחפה אחר רעיונותיו של ברנפלד, ואחר משנתו הפדגוגית והציונית. בשנת 1920, בגיל 22, נסעה לוינה ללמוד בסמינר שהעביר ברנפלד, שם שמעה לראשונה הרצאות של פרויד ותלמידיו. במקביל, הצטרפה עליזה לתנועת הנוער היהודי Blauweiss (תכלת לבן), במסגרתה עלתה בשנת 1922 לארץ ישראל. היא עלתה כחלק מקבוצת מהפכה, שהפכה לקבוצת חפציבה: תחילה התיישבו ליד חדרה, שם עסקו בסלילת כבישים וייבוש ביצות, ושנה מאוחר יותר התיישבו בעמק יזרעאל והקימו את קיבוץ חפציבה. בקיבוץ עבדה עליזה תחילה כמטפלת בבית הילדים, ומאוחר יותר כגננת לילדים בוגרים יותר. בקבוצה הכירה עליזה את בעלה, וילי וייס, שעלה זמן מה לפניה עם חבריו מצ’כיה. בשנת 1924 נולדה בתם הראשונה, לאה. בשנת 1930 התחתנו עליזה ווילי בחתונה קבוצתית בקיבוץ, ונולדה בתם השנייה, רחל.

בשנת 1931, בעקבות התנאים הקשים בארץ, לצד אכזבתם מרעיון החיים בקומונה, עזבו עליזה ווילי את הקיבוץ וחזרו לאירופה. בתחילה המשפחה התגוררה בברלין, שם עבדה עליזה בגן ציבורי יהודי. בשנת 1934, עם עלייתו של היטלר לשלטון, עברה המשפחה לפראג; שם החלה עליזה את הכשרתה הפסיכואנליטית בהדרכתה של שטף בורנשטיין. במקביל, הקימה קייטנה לילדים בהירשברג, שפעלה לפי עקרונות פדגוגיים חדשניים ששמו דגש על פיתוח כישרונותיו של הילד, והביטוי העצמי שלו. בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הצליחה המשפחה להמלט לאירופה חזרה לישראל, הפעם לירושלים.

דרכה כפסיכואנליטיקאית

עם שיבתה לישראל עליזה התקבלה למכון הפסיכואנליטי בירושלים. באותה תקופה הייתה מהמטפלות הבודדות בארץ שהתמחו בטיפול בילדים, והיא הוצפה בפניות לטיפול מכל קצוות הארץ. כדי להתמודד עם עומס הפניות, וקשיי התחבורה המשמעותיים שאפיינו את התקופה, פיתחה עליזה שיטת טיפול המזכירה באופייה גישות טיפול משפחתי מאוחרות יותר: היא הייתה מזמינה לירושלים את הילד, הוריו, ולעיתים גם מחנכיו מהקיבוץ, לטיפול וייעוץ מרוכז שנמשך בין שבוע למספר שבועות.

בהמשך עברה עליזה לחיפה, שם גיבשה והרחיבה את פעילותה המקצועית, ויצרה קשרי עבודה משמעותיים עם הקיבוצים באזור הצפון. העסיקו אותה בעיותיו של החינוך המשותף בקיבוץ, והיא ביקשה לחקור ולהבין מהי שיטת החינוך הטובה ביותר לילד, ואף התכתבה עם אנה פרויד על כך. בתחילת שנות החמישים לקחה עליזה חלק בהקמתה של תחנת הייעוץ הממלכתית הראשונה לילדים בחיפה. היא השקיעה מאמצים רבים בהדרכה והכשרה של הצוות המקצועי, ושמה דגש מיוחד על הכשרת מורים בתחומי אמנות, מתוך אמונה כי האמנות והיצירה משמעותיות להתפתחות הכוללת של הילד, בייחוד הילד התמודד עם קשיים. עליזה עבדה כארבעים שנה כפסיכואנליטיקאית ואשת חינוך בישראל, עד שהייתה בת 82.

עליזה נפטרה בשיבה טובה ב18.12.1988, בהיותה בת 90.

 

דברים לזכרה

* קו”ח שנכתבו בידי נכדתה

קרא עוד

חליפת מכתבים בין עליזה וייס-שטטהגן ובין אנה פרויד