נולדה בברלין בשנת 1909
עלתה לארץ ישראל בשנת 1935
נפטרה בתל-אביב בשנת 1981
הייתה גזברית החברה בשנים 1957-1975
תולדות חייה
דינה גרדה בר”ג נולדה בברלין ב-11 באוגוסט 1909. עוד מימי נעוריה הייתה חברה בתנועה הציונית. בדומה לאביה הרופא, החלה ללמוד רפואה בברלין. במהלך לימודיה הכירה את בעלה, הפסיכואנליטיקאי והרופא גרשון בר”ג, אשר נולד בפלשתינה, ונסע לגרמניה ללמוד רפואה במטרה להתחיל את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי. עם עליית השלטון הנאצי בגרמניה, החליטה גרדה להפסיק את לימודיה ונסעה בעקבות בעלה לציריך, שוויץ, שם עבדה במרפאה הפסיכיאטרית במינסינגן. בשנת 1935 חזרה לגרמניה, ניגשה לבחינות הגמר וקיבלה את תואר הדוקטורט שלה. בסוף אותה שנה עלתה גרדה יחד עם בעלה לפלשתינה דרך שוויץ ולונדון, והתיישבו בתל אביב. בעת שהותם בלונדון נולד בנם הבכור דן בר”ג, פרופסור לארכאולוגיה. כמה שנים מאוחר יותר נולדה בתם הצעירה, שהייתה לפסיכיאטרית. בארץ גרדה עשתה את ההתמחות בפסיכיאטריה, ובמקביל, בין השנים 1935-1938 החלה את הכשרתה הפסיכואנליטית במכון הפסיכיאנליטי בישראל, והייתה באנליזה לימודית אצל משה וולף. בשנת 1948 התקבלה בחברה מן המניין בחברה הפסיכואנליטית בארץ. היא כיהנה עשרים שנה כגזברית של החברה, לימדה במכון ובבית ספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. מבין המאמרים שפרסמה גרדה בולט במיוחד מאמרה משנת 1956 שעסק בתגובות מאוחרות בקרב ניצולי מחנות הריכוז; היא טיפלה בקבוצה של ניצולי שואה, והייתה הראשונה שהתייחסה אליהם כקבוצה נפרדת, שסובלת מפגיעה נפשית ייחודית הקשורה בטראומה שעברו. מאמר זה היווה למעשה נקודת מפנה במחקר הפסיכיאטרי שנעשה על ניצולי השואה, שכן עד אותו זמן הקשר שבין מחלות נפש וטראומת השואה הוכחש לחלוטין בארץ.
ד”ר גרמה דינה בר”ג נפטרה בתל אביב ב26 באוגוסט 1981.
דרכה כפסיכואנליטיקאית
גרדה הייתה מעמודי התווך של החברה הפסיכואנליטית בישראל, ופעלה רבות למען קידומה. הבית שלה ושל בעלה גרשון היה מקום מפגש מרכזי עבור חברי החברה, אליו הגיעו למפגשים מקצועיים וגם למפגשים חברתיים. גרדה הייתה חלוצה בתחום הפסיכואנליזה בארץ, ונאבקה להכרה בחשיבותו של הטיפול הפסיכואנליטי, בתקופה בה החברה הישראלית שמה דגש על עבודות כפיים, תוך מתן תשומת לב מועטה ביותר להפרעות נפשיות, תהליכים רגשיים, משמעותם והשלכותיהם על הפרט ועל החברה. גומבל כותב בהספד לזכרה, שהיא ניצחה במאבק זה, כאשר גידלה דור שלם של תלמידים וחברים שהלכו בעקבותיה, ונתנו לחשיבה הפסיכואנליטית את המקום הראוי לה. הוא כותב שגרדה הייתה מוקפת חברים רבים, שאהבו אותה והיו קשורים אליה בנפשם. אהבתה לחיים, תחומי העניין המגוונים שלה, חוש ההומור המפותח, ההגיון הבריא, החשיבה החדה והידע הקליני העצום שהיה לה, הפכו אותה למודל להזדהות הן כאדם והן כאנליטיקאית עבור חבריה ותלמידיה. הוא מתאר את מסירותה ודאגתה העמוקה והכנה עבור מטופליה וחבריה, ואת הכישרון הייחודי שלה לדבר בישירות, מבלי לייפות את דבריה, ולהגיע אל ליבו של האחר מבלי לפגוע ברגשותיו הנרקסיסטיים. גומבל חותם את ההספד באמירה כי מעטים האנשים שמסוגלים היו לתת כל כך הרבה לכל כך הרבה אנשים כמו ד”ר גרדה בר”ג.
כתבים:
Barag, G. (1937) Zur Psychoanalyse der Prostitution. Imago 23:330-362
Barag, G. (1947) Question of Jewish Monotheism. American Imago 4:8-25
Barag, G. G. (1946) The Mother in the Religious Concepts of Judaism. American Imago 4:32-53
Indikationen und Ergebnisse der Splenektomie in der Charité-Berlin in den Jahren 1928 – 1933. Med. Diss. Berlin 1935
A case of pathological jealousy. Psa Quart 18, 1949, 1 – 18
Clinical Notes on Kleptomania. Samiksa 7 (3), 1953
Spätreaktionen der aus Konzentrationslagern Befreiten [Hebräisch]. Harefuah 50, 1956, 228–229
(with Ruth Yaffe) Obituary. Professor Moshe Woolf (1878 – 1971). Israel Annals of Psychiatry and Related Disciplines 10, 1971, 106 – 107.
Kon, A. (1982). Gerda Barag (1909–1981). Int. R. psycho-Anal., 9:103-103.
On 26 August 1981, Dr Gerda Barag died after a short illness. She is survived by her son, a professor of archaeology and her daughter, a psychiatrist.
Dr Barag was one of the veteran psychoanalysts in Israel, a didactic person, treasurer of the Association for 20 years, a member of the international Israeli Society. She taught at the Israel psychoanalytic Institute for many years and at the School of Psychiatry of the Tel Aviv University.
Dr Barag was born in Berlin on 11 August 1909, the daughter of a doctor. She was a member of the Zionist movement from the days of her youth. She completed her medical studies in Berlin, but with the rise of the Nazi régime in Germany, she was unable to take her qualifying examinations. After residing in Switzerland, she returned to take her exams and in 1938, she received her doctorate. In that year she and her husband Dr Gershon Barag (psychiatrist–psychoanalyst) immigrated toIsrael, where she completed her post graduate studies in psychiatry and psychoanalysis. She was among the first members of the Association. The members met in her home for business and social reasons. It can be said that Dr Barag was one of the mainstays of the Association, who worked for its progress and advancement. She fulfilled this function with devotion and love until her last days.
The period of her immigration was a pioneering one. The Israeli society saw itself as a pioneering society, emphasizing construction, reclamation of swamps, planting of the desert, and building of a Socialist society. The stress at that time was on manual labour and building in the literal meaning of the word. This society paid little attention to emotional problems, emotional processes, their significance and their implications for the individual and for the society. Work in the fields was the only kind of work respected and cherished by the Israeli society of the time.
Dr Barag had a pioneering spirit and she fought to gain a position for new values and concepts in that same pioneering spirit. The struggle to gain acceptance for the importance of analytic treatment, analytic thought and the recognition of intrapsychic processes was a great pioneering feat. In this way was Dr Barag a part of the spirit of the time, pioneering to introduce new values against great opposition. She won the battle. She created a whole generation of students and friends who have followed in her footsteps and the analytic concept has taken its proper place. Her sense of humour, her logic, and her enormous clinical knowledge provided her with a large circle of friends who were closely attached to her. She had the rare talent of being able to speak out directly with no embellishments, without injuring the narcissistic feelings of the other party. She showed human concern for her patients and her friends, and became a trusted friend of many. Her love of life, her interests in many and varied fields, and her image as a person and as an analyst became a model for identification to many of her students. Few people are able to give as much to so many as did Dr Barag.
כתבים:
תגובה אמאוחרת של ניצולי שואה. הרפואה, 50, 1956, 228-229
ברג ורות יפה, הספד למשה וולף (1878-19719, השנתון של החברה הפסיכיאטרית בישראל ב 71′
Indikationen und Ergebnisse der Splenektomie in der Charité-Berlin in den Jahren 1928-1933. Med. Diss. Berlin 1935
Clinical notes on kleptomania. Samiksha 7 (3), 1953, 203-215
Barag, G. (1949). A Case of Pathological Jealousy. psychoanal Q., 18:1-18.
Spätreaktionen der aus Konzentrationslagern Befreiten [Hebräisch]. Harefuah 50, 1956, 228-229
(und Ruth Jaffe) Obituary: Professor Moshe Woolf (1878-1971). Israel Annals of Psychiatry and Related Disciplines 10, 1971, 106-107
LINKS
Kloocke, Ruth: Mosche Wulff. Zur Geschichte der psychoanalyse in Rußland und Israel. Tübingen 2002
Kon, A.: Gerda Barag (1909-1981). Int Rev psycho-Anal 9, 1982, 103
Gampel, Yolanda: Israël. In Dictionnaire international de la psychanalyse (2002). Hg. von A. de Mijolla. Paris 2005, 893-895 International Dictionary of psychoanalysis (28.5.2015)]
Zalashik, Rakefet: Das unselige Erbe. Die Geschichte der Psychiatrie in Palästina und Israel. Frankfurt/M. 2012
