בנטל, ד”ר ויקי

נולדה בקלן, גרמניה ב 1906
עלתה לארץ ישראל ב 1936
נפטרה בחיפה ב 1992
היתה נשיאת החברה ב 1970

ד”ר ויקי בנטל

קורות חייה

ד”ר ויקי בנטל נולדה כויקטוריה ניומן בקלן ב-9 בנובמבר, 1906. בהיותה בת חמש היא עברה עם הוריה לברלין, ועם סיום לימודיה בגימנסיה החלה את לימודי הרפואה. כמקובל באותה תקופה בחרה ללמוד באוניברסיטאות שונות בגרמניה, ואף שהתה פרק זמן בוינה, בה התעורר בה הענין בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכואנליזה בפרט. בעת לימודיה בוינה ניתחה בלימודי הפתולוגיה ריאה נגועה בשחפת ונדבקה במחלה. כתוצאה נאלצה להפסיק את לימודיה ולצאת להבראה ממושכת בדבוס. בשנת 1933 חזרה לברלין והמשיכה את ההתמחות בבית החולים האוניברסיטאי, Charité. באותה תקופה התחזק הקשר של ויקי לחוגים ציוניים, בהם גם פגשה את בעלה ארתור בלומנטל, ציוני בלב ובנפש שגמר אומר לקשור את חייו לארץ ישראל הרבה לפני עליית היטלר לשלטון.
בשנת 1935 קבלה ויקי הודעה לקונית מבית החולים, לפיה “בנסיבות הזמן” מופסק מסלול התמחותה. באותה שנה נסעה לביקור בפלשתינה כהכנה לעלייתה במרץ, 1936. כיון שצפתה שלא תוכל לעבוד כרופאה, הכשירה עצמה לעבודה בתחום הקוסמטיקה ואף עברה קורס לטיפול ביולדות לאחר הלידה.
לאחר שנתיים בתל-אביב עברה משפחת בלומנטל (לימים בנטל) לחיפה, בה התחילה ויקי את תהליך הכשרתה כפסיכואנליטיקאית באנליזה דידקטית  אצל ד”ר ברתה (בטי) גרינשפן. במקביל עבדה בבית החולים הפסיכיאטרי “בלומנטל” (אין כל קשר משפחתי) בחיפה. היא השלימה את תהליך ההכשרה וקבלה את היתר החברה הפסיכואנליטית לעבוד כפסיכואנליטיקאית עצמאית בשנת 1949, ואת רשיון משרד הבריאות לעסוק ברפואה ולשאת את התואר ד”ר בשנת 1950. בשנת 1963 קבלה תעודה “רופא מומחה בפסיכיאטריה”.
מיד עם תום תקופת ההכשרה החלה ויקי לפעול גם בתחום החינוך ברוח פסיכואנליטית. היא העבירה קורסים ב“מבוא לפסיכואנליזה וטיפול דינאמי” לאנשי חינוך מחיפה והקיבוצים בסביבה (בעיקר בקרב קיבוצי השומר הצעיר) ,עם הקמתו של סמינר הקיבוצים “אורנים” בטבעון היא לימדה שם “מבוא לפסיכואנליזה”. בשנות ה-60 החלה גם לתת יעוץ ב “עליית הנוער” בחיפה.
בשנת 1953 השתתפה ויקי לראשונה בכינוס העולמי של החברה הפסיכואנליטית שהתקיים בלונדון. בהזדמנות זאת פגשה את אנה פרויד, שאף טרחה להעביר את התרשמותה החיובית ממנה לד”ר גרינשפן. פעילותה במסגרת החברה הפסיכואנליטית בישראל כללה מפגשים סדירים של “הקבוצה החיפאית”, שהתקיימו בסלון ביתה בכרמל וישיבות תכופות בירושלים בשבתות. לשיאה הגיעה פעילות זאת עם התמנותה של ויקי לנשיאת החברה הפסיכואנליטית בישראל ככול הנראה, בשנים 1970-1975. בתקופת כהונתה הגיע לראשונה נשיא החברה הפסיכואנליטית הבינלאומית (בשנים 1969-1973), ד”ר ליאו רנגל (Rangell) לביקור בישראל, כנראה בשנת 1972.
בשנת 1987 לקחה ויקי חלק בהקמת הסניף החיפאי של עמותת “עמך” וטיפלה דרכם, בהתנדבות, שנים רבות בניצולי שואה קשים בקליניקה שלה.

ויקי היתה בריאה ופעילה באופן מלא אך הודיעה למטופליה על כוונתה להפסיק לטפל וקבעה לכך תאריך.
אך האירוע המוחי ממנו נפטרה בחול המועד פסח, ב – 21 באפריל, 1992. הקדים במעט תאריך זה.

 היא הותירה שלושה ילדים ואחד עשר נכדים ונכדות.

מבני המשפחה

 

משיחותי עם בני משפחתה עלתה דמות שאירופאיות מעט נוקשה לפעמים מחד גיסא,  עם רוך, אנושיות ואימהיות מאידך גיסא אפיינו אותה בבוזמניות. הם זכרו שהיו פותחים את הדלת למטופלים אך שאסור היה לומר להם שלום ליד הבית אלא אם הם אמרו ראשונים, שאסור לשאול בטלפון מי מדבר. הם הרגישו שכשעלתה מחדר עבודתה בקומה התחתונה היא הייתה רק אמא. עם זאת העבודה והמעורבות בהנחלת התפיסה הפסיכואנליטית מילאו חלק גדול מזמנה. זה כלל בין היתר ישיבות של קבוצת פסיכואנליטיקאים חיפאים בשבתות בבית .

אחת מנכדותיה מרגישה עד היום דומה לה ואחרת זוכרת את לבושה המוקפד וריחה המיוחד “אולי בושם” היא מרגישה שלאחת האחות יש גם היום את הריח של סבתא. הן סיפרו שהבית נחווה להן כבית מסרט אירופאי ושהשייכות אליה ולביתה נתן להן תחושת מיוחדות  הרגשתי מאוד ברור שכולם שמחו לדבר עליה.  אחת מהן סיפרה על ההשלמה המיוחדת של ויקי עם גילה וחייה ונראה לה שהיא עשתה איזו התרחקות שאפשרה לה השלמה עם מותה הקרב , עוד בבריאותה.

אחת הנכדות ביקשה שאוסיף את המילים הבאות: הדבר שכ”כ ייחד את סבתא הוא השילוב של שני קצוות- מחד חוקיות יקית מוקפדת שיכלה להיתפס כנוקשות, מול לב רך מלא אהבה לזולת ונדיבות אין קץ”.

אחת קנאה בי שהייתי בטיפולה ואחרת ספרה שכשבאו לבקר היתה ישנה בקליניקה ליד התמונות של פרויד ואביה של ויקי כך, היא אומרת, שחלקנו את אותה הספה.

כל הנכדות שדיברתי איתן עוסקות בדרך כזו או אחרת בטיפול.

דברים לזכרה

על ויקי בנטל

כאשר חזרתי לארץ משנות הלימודים והעבודה בארצות הברית, ב-1976, חיפשתי אנליזה חדשה, בהמשך לאנליזה הטובה שבה הייתי בניו יורק. התקבלתי אז לסגל החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, ובשנים הראשונות גם התגוררתי בחיפה. עד מהרה התברר לי שבחיפה חיה רק אנליטיקאית אחת, ד”ר ויקי בנטל, בנוסף לכמה מתמחות במכון. בקהילה המקומית היה פעיל גם פרופ’ שמואל נגלר, אך הוא התגורר בקרית טבעון ושם הייתה גם הקליניקה שלו.

פגשתי את ויקי בנטל וסיכמנו על אנליזה (התחלתי גם הכשרה במכון, בהמשך להכשרה שכבר עברתי ב NYU, ושמואל נגלר נעשה המדריך הראשון שלי). לא התחרטתי. בניגוד לסטריאוטיפ של “יקים כפייתיים” גיליתי אישה נעימה ובלתי אמצעית, קשובה ואכפתית. לא נראה שהזדהתה עם הדימוי של “מסך חלק” – הנוכחות שלה הייתה חיה ואישית מאוד. תמיד יכולתי להרגיש איך היא מגיבה להחלטה זו או אחרת שלי, אך תגובותיה היו עדינות ולא פסקניות. חוויתי תמיכה רגשית מצידה, פתיחות לאינדיווידואליות שלי, אך גם רצון להביא לתשומת לבי סיכונים אפשריים בהתנהלותי בעולם. למרות גילה היא זכרה הכול היטב, ובלט גם עד כמה הייתה עניינית וחופשייה מנרקיסיזם.

סידורי הכניסה לקליניקה שלה, במרכז הכרמל, הבטיחו שהמטופל הנכנס לשעה שלו לא יפגוש את המטופל שקדם לו. בה בעת, רבים ממטופליה – מתמחים במכון, מטפלים – הכירו אלה את אלה. נוצרה באופן טבעי “חבורת מטופלי בנטל” שבה החלפנו רשמים על חוויותינו. בדרך כלל החוויות היו טובות, אך התמרמרנו למשל על נכונותה להשיב מדי פעם לטלפונים בזמן השעות האנליטיות, או על חופשות הקיץ הארוכות שנהגה לקחת.

ב-1978 הוקם לראשונה בית ספר לפסיכותרפיה בחיפה, בחסות ה”ג’וינט” ובית חולים רמב”ם. ויקי בנטל ואני היינו בין המייסדים וראשי התכנית (יחד עם פרופ’ אלברט חפץ שעמד אז בראש התחום הפסיכיאטרי ברמב”ם, האנליטיקאי היונגיאני גוסטב דרייפוס, ועוד כמה עמיתים). כך נוצר מצב שבמקביל לאנליזה התחלנו להיפגש גם בישיבות מקצועיות, לפעמים בביתה או בביתי. זה היה קצת מוזר, אך התרגלנו לשיח השונה בכל מסגרת. (לאחר שהג’וינט הפסיק את התקצוב הקמנו מסגרת חלופית באוניברסיטת חיפה, התכנית שקרויה היום “זרמים”).

עם סיום האנליזה הבאתי לויקי עציץ רקפות. ריגש אותי כאשר בשנים הבאות, כשנפגשנו בישיבות החברה למשל, היה לה חשוב לעדכן אותי על מצבן של הרקפות.

עמנואל ברמן

דר’ ויקי בנטל בעלית-הנוער מילים לזכרה

בין יתר פעולותיה של דר’ ויקי בנטל, כאנליטיקאית מדריכה ובונה דורות חדשים של פסיכואנליטיקאים,  זכינו  עובדי עלית הנוער לפגוש את דר’ ויקי בנטל כיועצת בישיבות הצוות המורחבות שנערכו פעם בחודש.

בנוסף לתרומתה המקצועית שאופיינה בשיקול דעת, רגישות ובהתחשבות במציאות הקשה של ילדי עלית הנוער, דר בנטל ידעה לבטא את דעותיה תוך דגש על דו שיח והקשבה.

זאב גליק ז”ל מנהל התחנה, עמו היתה לה ידידות עמוקה ביחד עם דר’ בנטל ידעו לפתוח לעובדים מרחב להתמודדות  עם שאלות וספקות בצורה ישירה  וכנה.

רצינותה, אחריותה והחיפוש הבלתי מתפשר שלה אחר ביטוי האמת נעשו בקשר איתה ללא נוקשות או העדר הקשבה.

השילוב המיוחד והתמידי של אמת, כנות ורכות שאפיין אותה, התקיים בישיבות בעלית הנוער וידענו שהוא נוכח בכל מקום בו היא נמצאת  כאנליטיקאית וכאדם.

ישיבות הצוות המורחבות, בנוכחותה, קבלו גם גוון ייחודי ואפילו חגיגי כי קבלנו לא רק מבט חכם שעזר להבין ולמקד אספקטים מקצועיים, אלא גם דוגמה ל פתיחות, יושר ורצון לשיתוף שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמפגש.

פסיכולוג מעלית הנוער בחיפה באותן שנים

 כתביה

 מנגנונים נפשיים של האם המאמצת בקשר לאימוץ.

תולדות ישראל לפסיכיאטריה ודיסציפלינות נלוות 3 (1), 1965, 24-34PP

[המנגנונים הפסיכולוגיים של האם המאמצת בקשר לאימוץ. בתוך Psyche 20 (4), 1966, pp282-293]

 לזכרה של ד”ר הילדה אברהם. כתב עת שנתי של הפסיכיאטריה בישראל  9 (3), 1971, 265-26

 הסובייקטיביות של הפסיכואנליטיקאים הישראלים בדיון במלחמה. ה.ז. ויניק, מוזס. ר. ומ. אוסטו (Hg): האספקטים הפסיכולוגיים של מלחמה. ניו יורק 1973.

 ד”ר ו. בנטל וה.ז. וויניק היבטים פסיכואנליטיים של מחלת פרקינסון. Psyche 18, 1964, 89-106

    • SCHRIFTEN
    • Psychic mechanisms of the adoptive mother in connection with adoption. Israel Annals of Psychiatry & Related Disciplines 3 (1), 1965, 24-34 [Die psychischen Mechanismen der Adoptivmutter in Verbindung mit der Adoption. Psyche 20 (4), 1966, 282-293]
    • In memory of Dr. Hilda Abraham. Isr Ann Psychiat Rel Sci 9 (3), 1971, 265-266
    • The subjectivity of Israeli psychoanalysts in discussing war. In H. Z. Winnik, R. Moses und M. Ostow (Hg.): Psychological Bases of War. New York 1973
    • (und Heinrich Zvi Winnik) Psychoanalytische Aspekte der Parkinsonkrankheit. Psyche 18, 1964, 89-106

נספחים

מתוך הלקסיקון הביוגרפי הפסיכואנליטי

Vicky Bental geb. Newman (1906-1992)

Vicky Bental wurde als Victoria Newman, Tochter von Rudolph Newman und Else Oppenheimer, in Köln geboren und wuchs in Berlin auf. Sie studierte an verschiedenen Universitäten Medizin, so auch in Wien, erkrankte dort an Tuberkulose und musste ihr Studium unterbrechen. 1933 kehrte sie nach Berlin zurück, wo sie ihre klinische Ausbildung in der Charité fortsetzte. Während dieser Zeit verkehrte sie in zionistischen Gruppen und lernte dort ihren Mann kennen, den Bankangestellten Artur Blumenthal, später Asher Bental (1900-1967), den sie 1934 heiratete. Sie bekamen drei Kinder.
1935 wurde sie als Jüdin von der Facharztausbildung ausgeschlossen. Ein Jahr später emigrierte das Ehepaar Blumenthal nach Palästina und ließ sich 1938 in Haifa nieder. Vicky Bental machte eine Lehranalyse bei Berta Grünspan und begann 1949 als Psychoanalytikerin zu praktizieren. Im Jahr darauf erhielt sie ihre Approbation als Ärztin, und 1963 wurde sie als Fachärztin für Psychiatrie zugelassen.
Als 1948, im Jahr der Gründung des Staates Israel, die Palestine Psychoanalytic Society in Israel Psychoanalytic Society, Chewrah Psychoanalytith b’Israel (CPI), umbenannt wurde, zählte Vicky Bental zu den ersten Mitgliedern. 1953 nahm sie als Vertreterin der CPI am IPA-Kongress in London teil, und von 1970 bis 1975 war sie Präsidentin der CPI. Sie gab Einführungskurse in Psychoanalyse für Erzieher:innen in Haifa und aus örtlichen Kibbuzim, lehrte Psychologie am Lehrercollege Oranim und arbeitete seit den 1960er Jahren als Beraterin der Jugend-Alija (Aliyat Hano’ar).
Vicky Bental starb 85-jährig in Haifa an den Folgen eines Schlaganfalls. (Artikelanfang)

    • SCHRIFTEN
    • Psychic mechanisms of the adoptive mother in connection with adoption. Israel Annals of Psychiatry & Related Disciplines 3 (1), 1965, 24-34 [Die psychischen Mechanismen der Adoptivmutter in Verbindung mit der Adoption. Psyche 20 (4), 1966, 282-293]
    • In memory of Dr. Hilda Abraham. Isr Ann Psychiat Rel Sci 9 (3), 1971, 265-266
    • The subjectivity of Israeli psychoanalysts in discussing war. In H. Z. Winnik, R. Moses und M. Ostow (Hg.): Psychological Bases of War. New York 1973
    • (und Heinrich Zvi Winnik) Psychoanalytische Aspekte der Parkinsonkrankheit. Psyche 18, 1964, 89-106
    • LITERATUR + LINKS
    • CPI(16.10.2018)
    • Gampel, Yolanda: Israël. In Dictionnaire international de la psychanalyse (2002). Hg. von A. de Mijolla. Paris 2005, 893-895 [International Dictionary of Psychoanalysis. Detroit u. a. 2005, 876-878]
    • MyHeritage(23.7.2019)
    • Walk, Joseph: Kurzbiographien zur Geschichte der Juden: 1918-1945. Hg. vom Leo Baeck Institute. München; New York; London; Paris 1988, 26
    • Wiesbadener Tagblatt 5.11.2010(1.2.2016)

 

in Psychoanalytikerinnen. Biografisches Lexikon

תרגום מהלקסיקון הביוגרפי הפסיכואנליטי

ויקי בנטל נולדה ב1906בשם ויקטוריה ניומן, בתם של רודולף ניומן ואלזה אופנהיימר, בקלן וגדלה בברלין. היא למדה רפואה באוניברסיטאות שונות, כולל וינה, שם חלתה בשחפת ונאלצה להפסיק את לימודיה. בשנת 1933 חזרה לברלין, שם המשיכה את הכשרתה הקלינית ב”צ’רייט”. בתקופה זו ביקרה בקבוצות ציוניות ופגשה את בעלה, פקיד הבנק ארתור בלומנטל, לימים אשר בנטל (1967-1900), לו נישאה בשנת 1934. הם היו הורים לשלושה ילדים.
בשנת 1935, כיהודייה, הופסקו לימודיה בהכשרת מומחים. שנה לאחר מכן היגרו בני הזוג בלומנטל לארץ ישראל והתיישבו בחיפה בשנת 1938. ויקי בנטל עשתה אנליזה דידקטית אצל ברטה גרונספאן. היא מונתה  כפסיכואנליטיקאית בשנת 1949. שנה לאחר מכן קיבלה את הרישיון לעסוק ברפואה, וב-1963 התקבלה כמומחית לפסיכיאטריה.
בשנת 1948, שנת הקמתה של מדינת ישראל, הוסב שמה של האגודה הפסיכואנליטית הפלסטינית לאגודה הפסיכואנליטית הישראלית, שהיא החברה פסיכואנליטית בישראל.

ויקי בנטל הייתה אחת החברות הראשונות. בשנת 1953 ייצגה את המכון בקונגרס IPA בלונדון, ומשנת 1970 עד 1975 כיהנה כנשיאת החברה. היא העבירה קורסי מבוא בפסיכואנליזה למחנכים בחיפה ובקיבוצים בסביבה, לימדה פסיכולוגיה ב”מכללת אורנים” ועבדה מאז שנות ה-60 כיועצת לעלייה לנוער (עליית הנוער).
ויקי בנטל נפטרה בגיל 85 בחיפה כתוצאה משבץ.

     כתביה

    • מנגנונים נפשיים של האם המאמצת בקשר לאימוץ. תולדות ישראל לפסיכיאטריה ודיסציפלינות נלוות 3 (1), 1965, 24-34 [המנגנונים הפסיכולוגיים של האם המאמצת בקשר לאימוץ. נפש 20 (4), 1966, 282-293]
    • לזכרה של ד”ר הילדה אברהם.Isr אן פסיכיאטריאט רל Sci 9 (3), 1971, 265-266
    • הסובייקטיביות של הפסיכואנליטיקאים הישראלים בדיון במלחמה. ב”צ. ויניק, ר’ משה ומ. אוסטו (אדים): בסיסי מלחמה פסיכולוגיים. ניו יורק 1973
    • (והיינריך צבי ויניק) היבטים פסיכואנליטיים של מחלת פרקינסון. נפש 18, 1964, 89-106