80 שנה למותו של פרויד – סדרת ימי וערבי עיון

הזמנה לסדרה

 “80 שנה למותו של פרויד- מסורת והתחדשות בקליניקה ובתאוריה הפסיכואנליטית”

 

לציון שמונים שנה למותו של פרויד, הועדה המדעית של החברה הפסיכואנליטית בישראל עורכת סדרת הרצאות וימי עיון אשר יתקיימו במעון החברה בתל אביב. הסדרה נולדה בכוונה  לייצר מרחב של מחשבה וידע, מרחב המתייחס למסורת  ממנה הפסיכואנליזה צמחה. יחד עם זאת, ברוחו של פרויד, ישנה התחדשות מתמדת, יצירה  אין סופית ופיתוחים רבים.

אנחנו מזמינים אתכם לקחת חלק בסדרת ההרצאות וימי העיון, אשר כל אחד מהם מוקדש לנושא מרתק הקשור למסורת הפרוידיאנית מחד ולהתפתחות החשיבה מאידך.

ניתן להירשם לסדרה במלואה או לכל אירוע בפני עצמו אותם נפרסם בנפרד.

לינק הרשמה לאורחים

לינק הרשמה לחברים ומתמחים ולתלמידי מרכז הלימודים

לאירועים שההרשמה נפתחה, ניתן להקליק על כותרת האירוע

האירועים יתקיימו בבית החברה, רחוב קרליבך 23 תל אביב

ערבי העיון- 70 שח, לסטודנטים ומתמחים- 50 שח.

ימי העיון-  180 שח, לסטודנטים ומתמחים- 130 שח

לנרשמים לסדרה כולה מראש – 10% הנחה

 

נשמח לראותכם,

הועדה המדעית- יו”ר הנרי שור, אלישבע ויינטראוב, גליה אבישור מזרחי, רות זכרין, דורית ברנע ומרב ירקוני

 

פרוט מועדים ותכנים:

 

12.11.2019     ערב פתיחת השנה האקדמית- ערב עיון ראשון של הסדרה:                 
להרשמה

 

80 שנה למותו של פרויד – מסורת והתחדשות בקליניקה ובתאוריה הפסיכואנליטית : “הפרויד שלי”.

הדוברות: שרה קולקר, ליאורה לוריא ותרצה זנדבנק.

דברי ברכה: יהודית טריאסט

דברי הקדמה: הנרי שור

יו”ר הערב: רות זכרין

 

שרה קולקר: טראומה וגורל – היילכו שניים יחדיו ?

תקציר: ‘הפרויד שלי’ הוא פרויד התובע את המושג “נוירוזת גורל”. זהו פרויד היכול למזג את אשר בנפש פנימה עם מה שהוא חיצוני במובהק, פרויד המזווג את המילה נוירוזה, מילת מפתח בתורה השואפת אל אמיתות מדעיות בהירות עם המילה גורל, מילתן של המיתולוגיה, התיאולוגיה, השירה או הפילוסופיה. האדם הסובל מנוירוזת גורל נראה רדוף על ידי כוח חיצוני מרע, הוא נטול סימפטומים נוירוטיים מובהקים אבל כפוי לרצף חוזר ונשנה של חוויות מכאיבות. דומה שכפיית חזרה “ראשונית, היולית ויצרית יותר מעקרון העונג” שולטת בו. קשה לרדת לפשרה של נוירוזה זו. פרויד מעז ומפענח. אציג את הבנותיו, אוסיף  עליהן את מבטו של ויניקוט  ואדע ששיעור מה של מסתורין לא יעלם.

 

ליאורה לוריא: הגלוי והנסתר בקשר האנליטי – מחשבות נוספות על  הערות על אהבת העברה (פרויד 1915)

תקציר: ה”פרויד שלי” עבר כמה גלגולים לאורך השנים. בהרצאה אתייחס לתהליך הזה ולשימוש שלי במאמר בהוראת המורכבות של הקשר האנליטי.

 

תרצה זנדבנק: הפרויד שלי: השיטה

תקציר: אפשר לומר באופן סכמתי שפרויד עסק בשני נושאים:  האחד, המבנה והדינמיקה של הנפש, השני, השיטה המאפשרת לחקור את הראשון.  דהיינו, המתודה.  הנושא הראשון, המבנה והדינמיקה של הנפש תופש את החלק הארי של כתביו. לעומת זאת,  אם לדבר על “פרויד שלי”  –  מה שנראה לי גילוי או המצאה גאונית – היא השיטה, המתודה, הקומוניקציה דרך אסוציאציות חופשיות, כל מה שקורה כשאומרים למטופל “תשתדל לומר כל מה שעולה בדעתך”. בהרצאתי אתמקד בהתפתחות המחשבה הזאת אצל פרויד וגם בבעייתיות מסוימת שאני רואה במפגש בין שני האספקטים האלה של יצירתו.

 

 26.11.2019     ערב עיון שני לסדרה: 80 שנה למותו של פרויד – מסורת והתחדשות בקליניקה ובתאוריה הפסיכואנליטית: “לכתוב עם פרויד – מהקשבה לכתיבה בפסיכואנליזה”

ערב לציון צאת הספר: זיגמונד פרויד – מכתבים

בעריכת ערן רולניק

יו”ר  הערב: הנרי שור

הדוברים: שמעון זנדבנק, רבקה אייפרמן ועודד וולקשטיין

 

רבקה אייפרמן:  על הארות והערות ב”מכתבים”, הקושרות את כתיבתם לאנליזה העצמית של פרויד ולמשמעותה

תקציר: “קצת מוזר שהאנליזה שלו [של פרויד] נקראת עד היום אנליזה עצמית”. כך מציין ערן רולניק באחת מהתבוננויותיו המלוות את מכתבי פרויד באסופה שערך. אנליזה עצמית היא מן הנושאים החוזרים, המוארים והנידונים לאורכו של הספר: בצמוד למספר מכתבים העוסקים בה ישירות, בדברי ההקדמה לספר ובדיון הסוגר אותו. האם מתגבשת במהלך הספר תפישה על מקומה ומהותה של האנליזה העצמית בחיי פרויד? ובפרט, על מקומה של כתיבת מכתבים באנליזה זו?

 

עודד וולקשטיין: המכתב שלא נפתח: הערה על קריאתו של פרויד ב“איש החול” לאת“א הופמן

תקציר: לרגל צאת קובץ המכתבים, אעסוק ביחסו הטעון של פרויד לממד האפיסטולרי ביצירתו של הופמן “איש החול”, שבה הוא מעיין בהרחבה בחיבורו “האלביתי”. כידוע, סיפורו של הופמן נמסר – לפחות בחלקו הראשון – באמצעות התכתבותם הקדחתנית של נתנאל וקלארה. אופן מסירה זה מערבל את סדר הזמנים הטבעי ומדגיש באורח דרמטי את אופיה המלאכותי של המסירה הספרותית. אלא שפרויד עוקף ממד זה של הטקסט ועורך מעין “נטורליזציה” לסדר הזמנים של הסיפור. אנסה להראות שמעקף זה ברמת הסיפר מקביל לפיחות במעמדה של אולימפיה, הבובה הממוכנת, ברמת המסופר. אראה כיצד פרויד ונתנאל נועדים בצומת המשותף של אימת המכונה – האשה אצל נתנאל, הספרות אצל פרויד. אראה שאצל פרויד המכונה מזוהה בראש ובראשונה עם ה”ספרותיות” של הספרות, עם הממד האוטו-רפרנציאלי שלה; במובן זה, הספרות ניצבת מול התיאוריה כבבואה שחורה, המאיימת לחשוף את הממד המכני של האחרונה – את המידה שבה התיאוריה נסבה, ככלות הכל, על עצמה (ולא על ה’עולם’ שמחוצה לה). אם נתנאל בטירופו נעשה למכונה/ לאשה, ה”טירוף” שאותו מבקש לביית פרויד הוא היעשותה של התיאוריה ה”אורגאנית” למכונה ספרותית.

 

שמעון זנדבנק: מכתבים ופסיכואנליזה

ההרצאה תיגע בקשר בין הפסיכואנליזה והז’אנר של המכתב ובדמיון בין המכתב והסיטואציה הפסיכואנליטית ותעלה את הסוגיה האם המכתב הוא ז’אנר ספרותי . קירבת הטקסט לקונטקסט (של הנמען ושל העולם החיצון) מבדילה בין המכתב לשאר הז’אנרים הספרותיים ועם זאת הערכים האסתטיים המקובלים בשיפוט של כל טקסט ספרותי חלים גם על מכתבי פרויד. היא תתייחס גם לשאלת העריכה והדיוקן של פרויד המתקבל ממנה ואף ליחסו ליהדות ולציונות.

 

20.12.2019  יום עיון ראשון לסדרה: 80 שנה למותו של פרויד – מסורת והתחדשות בקליניקה ובתאוריה פסיכואנליטית:  “מיניות אז והיום”

 

הדוברים: שמואל ארליך, יעל חנין, יוסי טריאסט ועפרה אשל

יו”ר יום העיון: הנרי שור

 

09:00 – 09:30 התכנסות

09:30 – 11:00 מושב ראשון – שמואל ארליך, יעל חנין

11:00 – 11:30 הפסקה

11:30 – 13:00 מושב שני – יוסי טריאסט, עפרה אשל

13:00 – 14:00 פנל ודיון

 

שמואל ארליך: גופניות, סמליות ואתיות – המשמעות המוצפנת בדו-מיניות ובמשולש האדיפלי: עיון מחודש במושגים נדושים

תקציר: התנחלותו של המשולש האדיפלי בשפה ובתרבות באופן פשטני וללא זיקתו והתנייתו ע”י הדו-מיניות, תרמה להשטחתם ורידודם של שני מושגי יסוד מרכזיים אלה בהגותו של פרויד. לתגליות אלה של פרויד יש משמעות חשובה אך מוצפנת, שניתן לגלותה רק במבט ממוקד מעבר לסכימה הנפוצה. התעמקות במשמעות הגלומה במושגים הללו מאירה מדוע פרויד ראה בהם, מעבר לגורם מרכזי בפתולוגיה ובסבל של הפרט, לא פחות מאשר המפתח להבנת האנושיות על תכונותיה הייחודיות והמגדירות ביותר כמו היכולת לסמליות ולאתיקה.

יעל חנין: “התסביך האדיפאלי וחשיבותו בעבודה הקלינית (או אדיפוס חי וקיים)”

תקציר: “הדרמה האדיפאלית על מגוון פתרונותיה הפרנואידים והדיכאוניים, מהווה צומת דרכים מרכזי אליו מתנקזים תהליכים התפתחותיים רבי חשיבות והיא נוכחת להבנתי דרך קבע ביחסי ההעברה וההעברה הנגדית. התסביך האדיפאלי מתקשר מחד לרובד של המיניות בנפש ומאידך להתפתחותו של מרחב פנימי שבו ניתן להכיר בחסר, לקבל את קיומם של הבדלים בין המינים ובין הדורות, מרחב שמאפשר סימבוליזציה ויכולת לחשוב את עצמי (אינטרוספקציה) ואת הזולת ועוד. עם השנים איבד התסביך האדיפאלי את מקומו המרכזי בחשיבה הפסיכואנליטית ובמקביל לעיתים קרובות מאוד, איבדנו אנחנו, המטפלים, את היכולת להקשיב ולשמוע אותו בדיבורו של המטופל. בהרצאה אדגים את ההקשבה לתסביך האדיפאלי ואת חשיבותה של הקשבה זו בשעה הטיפולית.”

יוסי טריאסט :השיבה אל “מקורות הנילוס” תפקיד המיניות בכינון הסובייקט האנליטי בראיה עכשווית

תקציר: ההרצאה תבחן את תפקידה של המיניות הפרוידיאנית (בהגדרתה הרחבה כ’אירוס’ וכמקור אנרגיה נפשית) בכינון הסובייקט האנליטי. אדון בה ככוח-מניע הפועל מחד גיסא ‘להתנחלות’ הסובייקט בגוף (על פי מתאר שמתכונתו הקבועה מראש הוצגה ב’שלוש המסות’) בתהליך שבאמצעותו הוא מגלה את גופו בעודו יוצר את ייצוגיו (“האני הוא בראש ובראשונה גופני”) – ומאידך גיסא, ככוח טרנסצנדנטי הדוחק בסובייקט לחרוג מגבולותיו בדרכו ‘לדעת’ את האובייקט ומתוך כך גם את עצמו. ההרצאה תנתח כמה מאיכויותיו הדיאלקטיות של מושג המיניות (7 ‘הדיאלקטיקות’ המגדירות את המיניות) ותדגים אותה על צלעותיו של משולש שקודקודיו הם אני-גוף; סובייקט; אובייקט. כמה הרהורים מגדריים, קליניים ופוליטיים (פוליטיקה של רעיונות ולא רק…) יחתמו את ההרצאה ויועלו לדיון משותף.

עפרה אשל: מֵעֵבֶר למיניות, מֵעֵבֶר לפרוורסיה: אימת הכחדה, חידלון ומוות

תקציר: פרויד תאר את היווצרות הפרוורסיה המינית בתוך מסגרת התייחסות דחפית. בתחילה, בשלבי הגיבוש של המודל האקונומי, הפרוורסיה הובנה על ידו בעיקר כביטוי לקיבעון ליבידינלי-התפתחותי של הדחף בשלבים הפרה-גניטליים. בהמשך, עם פיתוח המודל הסטרוקטורלי, הודגש הקונפליקט בין הדחף לחרדת סירוס קשה במיוחד, תוך מיקום הפרוורסיה כהגנה נגד התסביך האדיפלי וחרדות סירוס. בעבודות המאוחרות, פרויד פיתח מנגנונים מיוחדים לפרוורסיה, שאינם ההדחקה שבה התרכז בכתביו, אלאdisavowal  של המציאות תוך פיצול האני, אך המניע המרכזי נשאר חרדת סירוס קשה ותיאוריית הדחף. אבל בשנים אחר כך התפתחה מסגרת התייחסות שונה מאוד, המדגישה פתולוגיה ביחסי אובייקט מוקדמים ובהתפתחות האני או העצמי, כשהפרוורסיה אינה ביטוי של דחף אלא מאמצים של האני או העצמי בילדות להתגונן בפני חרדות פסיכוטיות של הצפה, הכחדה והתפרקות. במסגרת זו, מתוך החוויה הטיפולית באנליזה של מטופל עם פרוורסיה מזוכיסטית קשה, הדגש הספציפי שלי יהיה על סקסואליזציה פרוורטית כדי להתגבר על עוצמות אימה, הכחדה, ריקנות ומוות נפשי לנוכח אם ראשונית מלאת-מוות; אדגים דרך עבודה שונה שמתחייבת לדעתי מתוך הגישה הזאת.

 

24.03.2020   ערב עיון שלישי לסדרה: 80 שנה למותו של פרויד – מסורת והתחדשות בקליניקה ובתאוריה פסיכואנליטית:  “הקליניקה הפסיכואנליטית אז והיום” דרך “קתרינה”.

 

הדוברים: חיותה גורביץ ואיתמר לוריא

יו”ר הערב: אלישבע וינטראוב

חיותה גורביץ: פרויד, קתרינה ואורליה קרוניך

תקציר: “על סיפורו של פרויד אודות מפגשו עם קתרינה ומה יכול היה להיות סיפורה של אורליה קרוניך על אותו מפגש”

איתמר לוריא: נוירוזה בגובה אלפיים מטר: מה אפשר ללמוד מהמפגש של פרויד עם קתרינה

תקציר: בהרצאה זו אתייחס למאפיינים המורכבים של הסקרנות וההומור של פרויד הניכרים בתיאטרון של הפגישה עם קתרינה. כמו כן אתייחס ליתרונות ולחסרונות של העמדה הסמכותנית בה הוא נוקט במפגש קצר

 

05.05.2020   ערב עיון רביעי לסדרה: 80 שנה למותו של פרויד – מסורת והתחדשות בקליניקה ובתאוריה פסיכואנליטית: “גוף ונפש – אז והיום”.

 

הדוברים: נדב ויינטראוב, מיכל ריק ותמי פולק

יו”ר הערב: רות זכרין

 

נדב ויינטראוב: היסטריה וכירורגיה פלסטית – פרויד והגוף היהודי בראי התקופה

תקציר: מקובל לחשוב שמושגי יסוד בתיאוריה הפסיכואנליטית נוסחו על ידי פרויד מתוך המפגש בין התכנים ששמע ממטופליו מחד, לבין עולמו הפנימי מאידך, ומתוך האופן בו שמע, הבין ופירש את דברי מטופליו.

בפרזנטציה הקצרה אנסה להרחיב את המבט, לרובד הפסיכולוגי אוסיף מושגים מתחום חקר התרבות, את הרקע התרבותי, המדעי והרפואי, בעיקר בהקשר של אנטישמיות, גזע ומגדר, וכל זאת על רקע התקופה ההיסטורית הספציפית. דרך ההמשגה הפרוידיאנית של ההיסטריה ושל הקומפלקס האדיפלי אדגים כיצד מושגי יסוד בתיאוריה הפסיכואנליטית התפתחו אל מול, אך גם מתוך, תפיסות תרבותיות נפוצות בדבר פתולוגיות גופניות ונפשיות שיוחסו ליהודים. במקביל אדגים כיצד תהליכים דומים התרחשו, באותו הזמן ובאותו המקום, בזירות תרבותיות אחרות וזאת דרך התפתחויות ברפואה בכלל וברפואה האסתטית בפרט.

מיכל ריק: ה- soma (של המטפל, של המטופל) כשותפה תמידית בחדר הטיפול – מחשבות מהקליניקה

תקציר: הגוף הממשי של המטפל ושל המטופל, והסומה שלהם (האופן בו הם חווים את גופם מבפנים ואופן קריאתם את החוויה הזאת), משתתפים, בדרך כלל כשותפים סמויים, בכל רגע ובכל אינטראקציה במפגש הטיפולי. מכיוון שכך, מוטב לנו לקבל עובדה זו ולהרחיב את טווח הקשב שלנו כאנליטיקאים, כך שיכלול אזורים אלה. זו הרחבה רדיקלית ולא פשוטה ליישום. אנסה לדון בה דרך חומרים קליניים

תמי פולק: הגוף כגילום (embodiment) העמימות של מרחב הביניים

תקציר: פרויד מציע מניפה רחבה של תיאורים והמשגות בנוגע לחשיבות הראשונה במעלה של הקונקרטיות הגופנית ושל האזורים הארוטוגניים להיווצרות המרחב הנפשי. בהרצאה זו אני מבקשת להוסיף זווית משלי לקלידוסקופ זה. אנסה לתאר את המורכבות של המבנה האנטומי כתשתית סטטית, ושל התפיסה החושית (הפנימית והחיצונית) כתנועה דינאמית, ולהציב את הגוף כגילום מולד של מרחב-ביניים טרום-ייצוגי. במרחב זה האורגני והנפשי חוברים ל’גוף נוכח’ המתפקד כאובייקט סובייקטיבי. מפה מושגית זו מבקשת להנהיר פרדוקסאליות קיומית שבה הגוף הוא מטבעו ‘אנטומיה של פתיחות’. הוא מעורב בסביבתו באופן שכפוף למטריצת יחסי האובייקט אך גם חורג ממנה, ותיבת התהודה שלו אינה רק אובייקט התלות, אלא העולם בכללותו. עבורי, פרספקטיבה זו אינה רק רעיון תיאורטי – היא כלי עבודה להתבוננות בהתפתחות התקינה, בשיבושיה, ובתקשורת ההתפתחותית והטיפולית הטרום-ייצוגית.

 

12.06.2020  יום עיון שני בסדרה: 80 שנה למותו של פרויד – מסורת והתחדשות בקליניקה ובתאוריה פסיכואנליטית:  הפוליטי בפסיכואנליזה אז והיום

 

פרטים נוספים יפורסמו בהמשך

יו’ר יום העיון –הנרי שור

 

09:00 – 09:30  התכנסות

09:30 – 10:30  הפוליטי בימינו ובמקומותינו

10:30 – 11:30   פרויד והפוליטי

11:30 – 12:00  הפסקה

12:00 – 13:00  יולנדה גמפל: קיר נופל

13:00 – 14:00  שבעי ויינטראוב: תיאור מיקרה

 

 

מרצים

שרה קולקר – פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הישראלית לפסיכואנליזה, מורה ומדריכה במכון הישראלי לפסיכואנליזה ובמרכז ויניקוט, עורכת מדעית של המהדורה העברית של הספר “חסך ועבריינות” מאת ויניקוט, מתרגמת ועורכת במשותף של המהדורה העברית של הספר “טבע האדם” מאת ויניקוט.

ליאורה לוריא –  פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית הישראליתIPA,IPS)  ) מרצה ומדריכה בתכנית ההכשרה לפסיכואנליזה . מרצה ומדריכה בתכנית  “המעשה הטיפולי” ובקורס לפסיכותרפיה של מרכז הלימודים בחברה הפסיכואנליטית הישראלית.

תרצה זנדבנק –  פסיכולוגית קלינית ומדריכה, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית הישראלית, מרצה ומדריכה בחברה הפסיכואנליטית הישראלית.

רבקה אייפרמן – פסיכואנליטיקאית מנחה, לשעבר יו”ר ועדת ההוראה הממונה על הכשרת פסיכואנליטיקאים מטעם החברה הפסיכואנליטית בישראל ונשיאה לשעבר של החברה. פרופסור חבר אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים.

עודד וולקשטיין – מתרגם ומסאי, עורך הפרוזה של “כתר”. ספרו האחרון, “הסבך”,  בהוצאת דביר. מתעניין בספרות גותית, במסורת של הנשגב וביחסים בין פסיכואנליזה לספרות.

שמעון זנדבנק- חוקר ספרות ומתרגם שירה. פרופסור אמריטוס לספרות אנגלית והשוואתית, האוניברסיטה העברית. תירגם מיצירות צ’וסר, שקספיר, ייטס, צלאן ועוד.חתן פרס ישראל לתרגום שירה 1996.

שמואל ארליך-  פסיכואנליטיקאי מנחה, מורה ומדריך במכון הפסיכואנליטי ע”ש אייטינגון; לשעבר יו”ר ועדת ההוראה ויו”ר החברה הפסיכואנליטית בישראל; פרופסור (אמריטוס) וממונה (לשעבר) על הקתדרה לפסיכואנליזה ע”ש זיגמונד פרויד ומנהל מרכז פרויד באוניברסיטה העברית בירושלים; יו”ר (לשעבר) של ועדת ההוראה של ה-IPA; נציג אירופה במשך ארבע קדנציות, וכיום יו”ר הועדה לסוגיות ארגוניות של ה-IPA; חבר-מייסד של אפק ו-PCCA. פרסומים בתחומים שונים: גיל ההתבגרות, אופנויות החוויה, הכשרה פסיכואנליטית, תהליכים ארגוניים מזווית פסיכואנליטית-מערכתית ושני ספרים: Fed with Tears, Poisoned with Milk (על סדנאות ישראלים-גרמנים), ו: The couch in the Marketplace: Psychoanalysis and Social Reality. זוכה פרס סיגורני עבור תרומה משמעותית לפסיכואנליזה (2005).

יעל חנין – פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, ראש המסלול ללימודי קליין בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב. עורכת מדעית של התרגום לעברית של ספרו של ג’ון שטיינר “לראות ולהיראות- הגחה ממסתור נפשי” שיצא בהוצאת “תולעת ספרים”.

יוסי טריאסט – פסיכואנליטיקאי-מנחה (IPS; IPA); פסיכולוג קליני-מדריך; בעלים (במשותף) – מכון טריאסט-שריג לפסיכותרפיה; מרצה – באוניברסיטת תל אביב (החוג לפסיכותרפיה; התוכנית הרב-תחומית במדעי הרוח; התוכנית להכשרת מנחי קבוצות); מרצה ומדריך: המכון הפסיכואנליטי הישראלי; מרכז ויניקוט; ה.ל.פ.ב.א.: יו”ר (לשעבר) החברה הפסיכואנליטית בישראל; מנהל במשותף של המרכז לחקר הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית; חבר אפק.

עפרה אשל: פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה, מדריכה ומורה במכון ובחברה הפסיכואנליטית בישראל. סגנית-נשיא איגוד ויניקוט הבינלאומי (IWA). מקימה וראש מסלול הלימודים המתקדמים “הזרם העצמאי בפסיכואנליזה – פורצי דרכים” בתכנית לפסיכותרפיה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב; בנוסף מלמדת בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב בתכנית הליבה ובלימודים המתקדמים במסלול ממ”ר, ב”מעשה הטיפולי” במרכז הלימודים של החברה הפסיכואנליטית בישראל, וב”מבטים” המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. מרצה ומדריכה ל’ויניקוט הקליני’ ב-The International Winnicott Advanced training  בבייג’ין, סין. עורכת מדור ביקורת ספרים ב”שיחות” – כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה. עורכת-במשותף של הספר: “היה או לא היה?  כאשר צללים של פגיעה מינית בילדוּת עולים בטיפול” (כרמל, 2017). ספרה”The Emergence of Analytic Oneness: Into the Heart of Psychoanalysis”  יצא השנה בהוצאת Routledge (2019).

חיותה גורביץ – אנליטיקאית מנחה בחברה הישראלית לפסיכואנליזה, קליניקה פרטית, צוות היגוי והוראה ב’מרכז ויניקוט’ והוראה במסלול המשך של מצבים מנטליים ראשוניים של ביה”ס לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב.

איתמר לוריא – אנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. בשנים האחרונות מלמד במכון הפסיכואנליטי קורסים העוסקים במאמרים של פרויד העוסקים בטכניקה הפסיכואנליטית. הוא מהמייסדים של ביה”ס הדו- לאומי לפסיכותרפיה לילדים ומתבגרים המתקיים בהדסה. כמו כן, עם ד”ר פלורה מור ושותפיהם בשדה החינוך מהיוצרים של “הגישה החינוכית הפסיכו-חברתית”.

נדב וינטראוב, פסיכולוג קליני, התפתחותי ורפואי, פסיכואנליטיקאי, עד לאחרונה מנהל השירות הפסיכולוגי בבית החולים רמב”ם. מנהל אקדמי, מורה ומדריך, התכנית לפסיכותרפיה, ביה”ס ללימודי המשך מתקדמים ברפואה, הטכניון. מורה ומדריך בבית הספר לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה. אחראי אקדמי ומורה בקורס בפסיכולוגיה רפואית לתלמידי רפואה, הפקולטה לרפואה, הטכניון. מורה בבית הספר לטיפול משותף הורה – ילד, תל אביב..

מיכל ריק: פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה  בחברה הפסיכואנליטית בישראל. ממייסדי מרכז ויניקוט בישראל, מורה ומדריכה במכון הפסיכואנליטי בישראל ובמרכז ויניקוט בישראל.

תמי פולק – מטפלת ומדריכה בקליניקה פרטית ובגנים טיפוליים לילדים על הספקטרום האוטיסטי. מלמדת במסלול מצבים מנטאליים ראשוניים, בית ספר לפסיכותרפיה, אונ’ תל אביב. עורכת הספר:   “אני לא זז על תזוזי” – טיפול רב מקצועי בילדים צעירים מהקשת האוטיסטית, בו כתבה גם שני פרקים. מחברת הספר:  “הגופאני” –  המרחב הפסיכו-פיזי הראשיתי כמרחב ביניים.