1998, רפאל מוזס, הסטוריה קצרה של פסיכואנליזה בפלסטין וישראל





מוזס מתאר את הראשית, הגירתם של אנליטיקאים מאירופה בצל הנאציזם המתפשט לפלסטינה וייסוד החברה ע"י מקס אייטינגון וארבעת חבריו.
הוא מתאר בהרחבה את שנות ה 50 כשנים של פיתוח והתרחבות. בשנים אלה מתקיימים קשרים אמיצים בין הפסיכיאטריה, המתפתחת בארץ, ובין ופסיכואנליזה.  פסיכואנליטיקאים מאיישים את רב עמדות המפתח של מוסדות הפסיכיאטריים, ופעילים בהוראה של פסיכיאטרים
 
בתקופה זו מתרחבת הנחלת הפסיכואנליזה באמצעות הוראה במסגרות שונות. נוסד הקורס התלת שנתי לפסיכותרפיה ע״י גומבל. כאשר מאות אנשי בריאות נפש למדו ובגרו את הקורסים של החברה.
 
 במכון נמשכת המסורת של אנליזות בכל מחיר אותו יכול המטופל לשלם. 
 
בצל המלחמות: מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור מגייסות את מוזס, גד תדמור ואחרים לחקירה וטיפול בתגובות קרב. הם מניחים תשתית לבניית מערכות טיפולית בקו הראשון ובשרותי העורף.
 
הוא מתאר את כינון הקתדרה לפסיכואנליזה ע״ש פרויד בעקבות הקונגרס הפסיכואנליטי הבינלאומי ב 1977.
 
מוזס מתאר את צל השואה המוטל על החברה הישראלית, את הקשר המיוחד והעבודה על היחסים בין החברה הישראלית והחברות הפסיכואנליטיות הגרמניות.
בעת כתיבתו את ההיסטוריה (1998) מונה החברה 100חברים ו60 מתמחים.

הסטוריה קצרה של פסיכואנליזה בפלסטין וישראל