2014, 80 שנה לחברה


 
    
ביום עיון לרגל מלאת 80 שנה לחברה השתתפו כ 200 חברים ומתמחים, מספר שיא של
כל הזמנים. נושא היום היה: ״הסביבה בה אנו חיים – להיות אנליטיקאי ישראלי״ - לשאלת גורם הזהות הישראלית בזהותנו כאנליטיקאים. יוסי הציע כמה שאלות לדיון: מה משמעות היותנו אנליטיקאים וישראלים גם יחד - האם מדובר בשתי זהויות נפרדות? מתנגשות? משלימות? גם וגם? האם אנליטיקאי הוא בכל מקום קודם כל אנליטיקאי, או שמא כל איש
מקצוע - ירצה או לא – הוא גם תבנית נוף מולדתו.



דברי הפתיחה של יוסי טריאסט

 
 ערן רולניק מתאר את לידתה המהוססת של החברה בצל החרב המתהפכת מעל 
וההתפתחות ב-80 השנים אותן מאפיין כ -״המשכיות ושבר, מסירה ותמורה, ירושה ומורשת״
 
רולניק טוען נגד בתופעה הבולטת של הפניית עין עיוורת: הימנעות החברה כחברה בעיסוק בסכסוך הישראלי-ערבי ובשאלת הכיבוש של העם הפלסטיני.
:ומקווה ש
החברה הפסיכואנליטית בארץ ישראל הצליחה לקיים ולפתח בתנאים כמעט בלתי אפשריים"
סוג של אוניברסאליות מקומית. את השלב הבא בפרויקט הפסיכואנליטי ניתן אולי לאפיין כחיפוש  אחר "מקומיות אוניברסאלית". במקומיות אוניברסאלית כוונתי לפסיכואנליזה שתעשה שימוש  בחומרי הגלם היחודיים למקום ולהוויה הישראלית; פסיכואנליזה שתתבונן באופן אנליטי על יחסי הגומלין, בין התיאוריה והתרבות האנליטית המקומית לבין התרבות הפוליטית והאינטלקטואלית שבה היא מתקיימת. כבר היו דברים מעולם. סופרים, משוררים, ציירים, קולנוענים, ומוזיקאים ישראלים הצליחו זה מכבר לתרגם את הנסיון הישראלי 
"המקומי לקטגוריות אוניברסאליות




פסיכואנליזה בישראל: הירושה והמורשת הרצאתו של ערן רולניק